ת"א 29021-08-20

תקציר

התובעת והנתבעת מס' 2 הקימו מיזם לאבחון והשמת עובדים. לאחר מכן, הם שילבו את המיזם בחברה בשם Harvest, שכל אחד מהם החזיק ב-50% ממניותיה. היחסים בין השניים התדרדרו, ובינואר 2017 הפסיקה הרווסט את פעילותה. המשא ומתן בין הצדדים להפרדה ולרכישת מניות התובעת בהרווסט לא הבשיל לכדי הסכם מחייב. בחודש יולי 2017 הקימה הנתבעת מס' 2 חברה חדשה בשם אמפיריקל, אשר עסקה באותו תחום פעילות של הרבסט. התובע תבע את נתבעים 2 עד 4, בטענה כי הנתבע מס' 2 הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי הרווסט וכלפיו כבעל מניות בהרבסט, וכי הנתבעים 3 ו-4 אחראים לסייע לנתבע מס' 2 בהפרה. בית המשפט קבע, כי הנתבע מס' 2 אכן הפר את חובות הנאמנות שלו בכך שהתחרה בהרווסט וניצל את הזדמנויותיה העסקיות, וכי המו"מ בין הצדדים לא הניב הסכם פרידה תקף. עם זאת, התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4 נדחתה, שכן התובעים לא הוכיחו את ידיעתם על הפרת חובת האמונים של הנתבע מס' 2. למרות שלבית המשפט הייתה סמכות להורות על הסעד המבוקש על ידי התובעת - זכאות למניות באמפיריק - הוא נקט זהירות במתן סעד כזה, מה גם שלאמפיריקל היו נכסים נוספים שאינם קשורים להפרה. לפיכך, העניק בית המשפט לתובע סעד הצהרתי מוגבל, בקובעו כי הנתבע מס' 2 הפר את התחייבויותיו כלפי התובעת והרווסט בכך שהתחרתה בהרווסט וניצלה את הזדמנויותיה העסקיות, וכן הפר את חובתו כבעל מניות שלא לקפח את התובעת. בית המשפט אף נתן לתובע רשות לפצל את הסעד ולהגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים 1 ו-2. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע 75,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.