רבני 1098318/04

תקציר

מדובר בערעור על קביעתו של בית הדין הרבני האזורי באשדוד לפיה המערערות, אם ושתי בנותיה, אינן יהודיות ולכן נישואי הבנות לבעליהן היהודים פסולים. האם עלתה לישראל מרוסיה בשנת 1990 ועברה תהליך של בירור יהדות. בית הדין הרבני בטבריה פסק שהיא יהודייה והתיר לה להינשא. שתי בנותיה של האם נישאו גם הן לגברים יהודים בטקסים דתיים בישראל. במהלך הליך גירושין בו הייתה מעורבת אחת הבנות, פתח בית הדין הרבני האזורי באשדוד בהליך לבירור יהדותה של הבת לאחר שהיו ספקות לגבי זהותה היהודית. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הבת ומשפחתה אינם יהודים. פסק דין זה הורחב גם לבת השנייה, שלא נכחה בדיונים, ונישואיהן בוטלו. המערערים טענו כי לבית המשפט באשדוד אין סמכות לדון בעניינם, שכן הם לא פתחו בהליכים. עוד טענו כי שגה בית המשפט בהסתמכו על הודאת האם, שניתנה תחת לחץ, וכי יש די ראיות ליהדותן. פסק הדין דן בחובתם של בתי הדין הרבניים לברר את היהדות כאשר מתעוררים ספקות, במיוחד בדיוני גירושין, ובסמכותם וסמכותם של בתי הדין בעניינים אלה. השופטים מפרטים את הקווים המנחים לבירור היהדות, המאפשרים לבתי המשפט ליזום הליכי בירור ולקבוע מעמד אישי. הם דנים גם בסמכות השיפוט המקומית במקרים של פסיקות סותרות של בתי משפט שונים ובחובתו של בית משפט לבחון את פסק דינו אם מצא טעות. מסקנת בית הדין היא כי לבית הדין הרבני באשדוד יש סמכות לפסוק בבירורי יהדותה של הבת, שנכחה בדיונים. עם זאת, יש להביא לעיון את פסק דינו של בית המשפט בטבריה, שאישר את יהדותה של האם, כפי שנקבע בהנחיות. המשך ההליך צריך לפעול על פי ההנחיות, והרכב מלא של בית המשפט באשדוד צריך לתת החלטה בדבר ביטול נישואיה של הבת השנייה. לפיכך הערעור מתקבל בכפוף לתנאים אלה.