ע"ש 1039/06

תקציר

הערעור מערער על שומת עסקה שהוציא מנהל מע"מ לחברת בנייה ופיתוח (המערערת) בגין אי דיווח על עסקאות מול המועצה המקומית בית ג'אן (המועצה) והכללת מלוא התמורה שדרשה המועצה בגין עבודות פיתוח שבוצעו על פי הסכם ביניהן. המערערת טענה כי המחתה את זכויותיה וחובותיה על פי ההסכם עם המועצה לקבלן, ועל כן יש לראות את הקבלן כנותן השירותים וחייב במס על מלוא התמורה ששילמה המועצה. עוד טענה המערערת כי חבותה במע"מ מהווה כפל מס, וכי השומה צריכה להיות בגין תקבולים רעיוניים בלבד, שכן כל התקבולים הגיעו לקבלן. בית המשפט מצא כי המערערת נותרה נותנת השירותים למועצה. הראיות הראו כי המערערת לא המחתה את זכויותיה וחובותיה לקבלן; במקום זאת, הקבלן היה קבלן משנה. בית המשפט הדגיש כי הגורם הקובע בדיני המס הוא מהות העסקה, ולא הלבוש שהצדדים מציגים. ההסכם בין המערערת לבין המועצה לשירותי בניה לא בוטל, ולפיכך המערערת הייתה נותנת השירות החייבת כמשמעותה בחוק מס ערך מוסף. עוד קבע בית המשפט כי טענת המערערת בדבר כפל מס אינה תקפה, שכן הקבלן חויב במס בנפרד. זאת ועוד, דחה בית המשפט את הטענה כי יש לראות בחבות המע"מ של המערערת הכנסה רעיונית או מלאכותית, בהדגישו כי חיוב המס נקבע על פי דין. בית המשפט הגיע למסקנה כי היה על המערערת לדווח על עסקאותיה עם המועצה ולכלול את מלוא התמורה בדוחותיה. משלא עשתה כן המערערת, היה מוצדק למנהל מע"מ להוציא את שומת העסקה. מאחר שהסכומים שנכללו בשומה לא היו שנויים במחלוקת, נדחה הערעור, והמערער חויב לשלם את הוצאות מנהל מע"מ.