ע"ע 1616/04

תקציר

במקרה דנן, ביקש המערער להכיר רטרואקטיבית במעמדו כעובד מקורות לתקופה שבין השנים 1971 ל-1980, אותה שהה כקבלן עצמאי. סוגיות הליבה נגעו לתביעות פיצויים בגין הפסדי פנסיה, מענק היובל, דמי חופשה, הפרשי מענק פרישה והפרשי פיצויי פיטורים. בית המשפט התייחס תחילה לתביעת הפיצויים בגין הפסד פנסיוני והגיע למסקנה כי היא התיישנה משום שהמערער ידע משנת 1980 כי לא הופרשו לו כספי פנסיה בתקופת עבודתו הקבלנית ולא פעל במסגרת תקופת ההתיישנות. עם זאת, לגבי מענק היובל, בית המשפט מצא את התביעה תקפה, שכן המערערת המשיכה לעבוד עד להשגת ותק מספיק בהמשך, בהתחשב בכך שהתביעה לא התיישנה רטרוספקטיבית במשך שבע שנים ממועד תביעת הפרישה. באשר לדמי החופשה, בית המשפט אישר את התביעה בהתבסס על התיישנות ספציפית הנוגעת לחוק חופשה שנתית. טענת ההפרשים למענק פרישה נדחתה בשל היעדר זכאות, ואילו הטענה החלופית שהועלתה בדבר הפרשי פיצויי פיטורים נחשבה תקפה, שכן טענה כזו קמה רק עם סיום העסקה, ולכן אינה מיושנת. השופטים הביעו דעות שונות לגבי החלת חוק ההתיישנות וההשפעה של תביעות מאוחרות על זמינות ראיות פוטנציאלית, בדגש על תביעות נגד מעסיקים בגין כל הפרה במהלך העבודה. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, תוך שהוא דוחה טענות הנוגעות למענק היובל, חופשה ופיצויי פיטורים, תוך דחיית טענות אחרות. "מקורות" חויבה בהוצאות ערעור בסך 3,500 שקל בתוספת מע"מ.