סע"ש 10319-07-20

תקציר

פסק הדין דן בטענות השונות ובתביעות שכנגד שהועלו על ידי העובד התובע והנתבעים שהם מעסיקיו לשעבר. העובד טען כי לא נמסר לו על תנאי עבודתו בשפה המובנת, והמעסיקים הצהירו כי מסרו לו העתק מהסכם העבודה. בית הדין פסק לטובת העובד, והורה למעסיקים לשלם 1,500 שקל בגין אי הודעה על תנאי עבודתו. העובד טען כי ישולמו לו 35 שקל לשעת עבודה, אך בתלושי השכר שלו צוין תעריף שעתי נמוך יותר של 30 שקל, והוא קיבל את ההפרש במזומן. המעסיקים טענו כי התשלום במזומן היה עבור פיקדון של מסתננים, דבר שהעובד הכחיש. בית הדין תמך בגרסתו של העובד לאירועים, וקבע כי התשלומים במזומן היו חלק משכרו ולא עבור הפיקדון, וכי שערו השעתי אכן עמד על 35 ₪. מאחר שתלושי השכר לא שיקפו את השכר ששולם בפועל, בית הדין סיווג אותם כפיקטיביים, והורה למעסיקים לשלם 2,500 שקל בגין אי המצאת תלושי שכר כדין. גם היקף עבודתו של העובד היה שנוי במחלוקת, כאשר העובד טען כי עבד 96% מהזמן, בעוד המעסיקים טענו כי מדובר ב-88%. בית הדין קיבל את טענת העובדת, בהסתמך על דוחות הנוכחות. כמו כן, הייתה מחלוקת לגבי הנסיבות בהן עזב העובד את החברה, כאשר העובד טען שפוטר והמעסיקים התעקשו שיתפטר. בית הדין הגיע למסקנה כי לאף אחד מהצדדים לא היו ראיות מספיקות לתמוך בטענותיהם, ולכן לא פסק כל פיצוי הקשור להודעה מוקדמת על פיטורים או התפטרות. העובד תבע פיצויים שונים שלא שולמו, לרבות תשלומי פיקדון למסתננים, גמול שעות נוספות, פדיון חופשות, דמי הבראה ודמי חגים. בית הדין חישב את התשלומים המגיעים לעובד, והורה למעסיקים לשלם אותם במלואם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. סכומים אלה כללו 27,998 שקל עבור תשלומי פיקדון, 4,874 שקל עבור שעות נוספות, 5,769 שקל עבור פדיון חופשות, 4,368 שקל עבור דמי הבראה ו-2,143 שקל עבור דמי חגים. בנוסף, דחה בית הדין את טענות העובד בדבר הלנת שכר ופיצויי פיטורים כבלתי מבוססות. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, והמעסיקים חויבו לשלם לעובד הוצאות בסך 5,000 ₪. לשני הצדדים יש זכות לערער על פסק הדין תוך 30 יום.