ע"א 2052/01

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על פסק דין קודם של בית משפט השלום בירושלים לטובת המשיב מס' 1, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1992. המערערת, חברת ביטוח, חויבה לפצות את המשיב בגין נזקים שנגרמו לו, לרבות הפגיעה בכושר השתכרותו. בתחילה, המקרה עסק במחלוקת על רישיון הנהיגה של הרכב המעורב, אשר יכול היה לשנות את החבות לקרן פיצויים. עם זאת, סוגיה זו הושמטה בתחילת הערעור, והותירה את הפוקוס על הפיצויים שנפסקו. המשיב, פועל בניין שנפגע בקרסול, נקבע בתחילה כבעל 0% נכות, אשר הותאמה בהמשך ל-7.5% על ידי הוועדה הרפואית לעררים על סמך עדויות פיזיות לשינויים בדלקת פרקים. בית המשפט שקל נכות תפקודית זו בחישוב הפיצוי בגין אובדן השתכרות. בבואו לבחון הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, ביסס תחילה בית משפט קמא את חישוביו על שכרו המוגדל של המשיב לאחר התאונה, עליו ערער המערער בנימוקים של חוסר מהימנות בעדותו של המשיב וחוסר עקביות באשר למעמדו התעסוקתי. ערכאת הערעור מצאה טעויות בחישובי הערכאה הנמוכה יותר, ובפרט בהערכת הרווחים ואי ניכוי מס הכנסה. הם התאימו את הפיצויים, קבעו את שכר הבסיס נמוך יותר ופסקו 28,500 שקל בגין אובדן כושר השתכרות מלא למשך חצי שנה, בתוספת ריבית. עבור יתרת התקופה פסק בית המשפט 25,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר ו-60,000 ₪ בגין הפסדים עתידיים, תוך התחשבות בשכרו הבסיסי ובהשתכרות עתידית פוטנציאלית, בניכוי על בסיס תושבותו מחוץ לישראל. נפסקו הוצאות למערערת בגין ביטול חלק מפסק הדין המקורי, תוך התאמות לשכר טרחת עורך דין ומע"מ כפי שנקבע בהחלטה מיום 12.7.01.