רע"פ 8839/05

תקציר

המבקש, נהג מונית, הואשם והורשע על ידי בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בשורה של עבירות תעבורה, בהן אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות בבטחה, אי ציות לתמרור, גרימת תאונה ונהיגה בקלות ראש. האירוע התרחש ביום 10.2.04, כאשר המבקש התעלם מאור צהוב מהבהב ופגע בהולך רגל במעבר חצייה וגרם לו לחבלות. בית המשפט, בהתחשב בהיסטוריית הנהיגה של המבקש ובמעמדו המקצועי, גזר עליו קנס, פסילת רישיון נהיגה לארבעה חודשים ופסילה על תנאי למשך ארבעה חודשים למשך שלוש שנים. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בטענה כי נסיבותיו האישיות, כגון נכותו ותלותו בנהיגה לפרנסתו, לא נלקחו בחשבון כדין. עם זאת, בית המשפט המחוזי אישר את גזר הדין המקורי וקבע כי אין בסיס לשנותו בהתאם לאמות המידה המשפטיות ולמדיניות הענישה הקיימת. לאחר מכן, ביקש המבקש רשות ערעור נוספת, אך בקשה זו נדחתה בנימוק שהמקרה אינו מעלה חשיבות משפטית או ציבורית משמעותית מעבר לאינטרסים אישיים. בית המשפט שב והדגיש כי נסיבות אישיות כמו נכות או הסתמכות מקצועית על נהיגה אינן מצדיקות הקלה בעונש, והדגיש כי גורמים אלה עלולים להגביר את הסיכון, במיוחד לאור הרשעתו הקודמת של המבקש בתאונת דרכים. בקשת הערעור נדחתה אפוא, והמבקש חויב למסור את רישיון הנהיגה שלו.