ע"א 34784-05-10

תקציר

המבקש, לנדון דידן, ביקש עיכוב ביצוע של פסק דין המורה לו לפנות חלקת קרקע שבבעלות המשיב בתום הליך של פסק דין מקוצר. המשיב, בעל הקרקע, טען כי דידן החזיק שלא כדין ללא הסכמה, ואילו דידן טען כי ניתנה לו רשות מוועד נציגי העיר לתפוס את הקרקע. בית משפט קמא דחה את בקשתו של דידן להתגונן והורה לו לפנות את הקרקע עד ליום 1.9.2010, מה שהוביל אותו לערער ולבקש עיכוב ביצוע. בית המשפט, בהחלטה זו, שקל האם להעניק את השהייה, התלויה בסיכויי ההצלחה בערעור ובמאזן הנוחות. סיכויי הערעור אמנם אינם חזקים במיוחד, שכן בית משפט קמא ביסס את החלטתו על מסמכים ולא על עדויות עדים, אך גם הם אינם זניחים. השופט מצא כי ההיתר של דידן לתפוס את הקרקע היה לתקופה מוגבלת, ולמרות שמדובר ברשות חופשית ומפורשת, היא לא הייתה בלתי חוזרת, מה גם שהקרקע היא רכוש ציבורי. הצלחת הערעור, אם בכלל, תסובב ככל הנראה סביב זכותו של דידן לפיצויים בעת הפינוי. באשר למאזן הנוחות, ביצוע פסק הדין יגרום לדידן נזק בלתי הפיך, שכן המשתלה בקרקע הייתה מקור פרנסתו. מנגד, דחיית הפינוי תגרום נזק כספי למשיבה בשל הצורך בכבישים עוקפים זמניים, כמו גם אי נוחות למשתמשי הדרך. עם זאת, דחייה עד לדיון בערעור שנקבע ל-24 בינואר 2011 נראית סבירה. לפיכך פסק השופט להעניק עיכוב ביצוע חלקי עד למועד זה, בתנאי שדידן יפקיד ערבות כספית בסך 45,000 שקל עד ליום 25.8.2010, שאם לא כן העיכוב יהיה בטל. עם זאת, ההתחייבות הכספית בפסק הדין אינה מתעכבת. ההחלטה התקבלה ללא עלויות לאף אחד מהצדדים.