ע"א 2232/12

תקציר

בפסק הדין בעניין הערעור של הפטריארכיה החליט בית המשפט לדחות את ניסיונם להציג ראיות בנוגע להאשמתו של פרוואג'י בהפעלת עסק ללא רישיון, שכן הדבר נראה מיותר לצורך הכרעת התיק. הרכב השופטים, בראשות השופטת חיות, הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור עצמו בשל ההתנהגות הבלתי חוקית שהפגינו שני הצדדים לאורך שנים רבות. לפיכך, הומלץ שלא לבצע סדר בהוצאות, כאשר כל צד אחראי להוצאותיו. השופט דנציגר, בהסכמתו עם פסק דינה של השופטת חיות, הודה כי יש דגש יתר על פרשנות סעיף 18 להסכם משנת 1995 בדבר ביטול חד-צדדי. הוא סבר כי פרשנות סעיף זה מיותרת נוכח הממצאים העובדתיים וציין חששות בדבר השלכותיו של תיקון מס' 2 לחוק החוזים, אשר השופטת חיות הזכירה אך מצאה כי אינו ישים. השופט דנציגר הדגיש את חשיבותה של כוונת המחוקק, תוך שהוא מפנה לפסקי דין קודמים וחוות דעת מלומדות בנושא פרשנות חוזים לאחר התיקון. גם השופטת ברק-ארז הסכימה עם השופטת חיות, והדגישה את חשיבותו של נוסח החוזה בפרשנות, אך הכירה במשמעות הנסיבות הסובבות בעת כריתת החוזה. פסק הדין הדגיש כי המשקל בין לשון החוזה לבין הנסיבות הסובבות אותו משתנה בהתאם למהות החוזה ויש לבחון אותו בכל מקרה לגופו. בסך הכל, פסק הדין שיקף הבנה דקדקנית של פרשנות חוזים בתוך טענות עסקיות ללא רישיון, כאשר ההתמקדות המכרעת נופלת על קיום אחריותו של כל צד להוצאותיו ללא שיקול ראיות נוסף.