ת"א 2630/04

תקציר

המשיב הלווה לרוכשים 165,000 ₪ עבור דירה, שהובטחה בכתב התחייבות מהמבקש. המכתב נתן למשיב שיקול דעת להגדיל את סכום ההלוואה וקבע את חובת המבקש להודיע למשיב על כל הפרה של חוזה הרכישה. הרוכשים הפרו את הסכם המכר בכך שלא שילמו את יתרת החוב, אך המבקשת לא הודיעה על כך למשיב. משכך, הפר המבקש את תנאי כתב ההתחייבות. עם זאת, המשיב פעל גם באופן פסול בכך שהקפיא את ההלוואה, לא רדף אחר הרוכשים או הערבים לחוב, ומימש שלא כדין משכנתאות, דבר שהגדיל את יתרת החוב. לאחר ששקל את התנהלותם הפסולה של הצדדים, מצא בית המשפט כי למבקש אין הגנה על סכום ההלוואה העיקרי בסך 129,000 ₪ (לאחר תשלומים חלקיים מצד הרוכשים) והורה למבקש להשיב סכום זה למשיב. עוד קבע בית המשפט כי צו העיקול על הדירה יישאר על כנו כדי להבטיח את ביצוע פסק הדין. שני הצדדים היו פטורים מכיסוי הוצאותיו המשפטיות של הצד השני. לבסוף, בית המשפט העניק למבקש רשות להגן על יתרת הסכום הנתבע, ועודד את הצדדים להציג ראיות נוספות.