ב"ל 16067-09-19

תקציר

פסק הדין דן בתביעתם של תשעה תובעים, אזרחים רומנים שעבדו כמטפלים בישראל בתקופות שונות וחזרו לרומניה. התובעים תבעו קצבת אזרח ותיק מהמוסד לביטוח לאומי (המוסד), שנדחתה. בית המשפט איחד את התביעות וקבע כי התובעים אינם זכאים לקצבת אזרח ותיק מכוח חוק הביטוח הלאומי או אמנת הביטוח הלאומי בין ישראל לרומניה. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענתם החלופית של התובעים כי התנהלות המוסד בשנים 2014-2018 שיקפה מדיניות מודעת המכירה בזכויות העובדים הרומנים לפנסיה בגין עבודתם בישראל. המוסד שינה את מדיניותו בשל טעות בשיקול הדעת, אך השינוי נעשה באופן בעייתי, ללא הודעה לציבור, תוך אפליה וחוסר סבירות. בית המשפט קבע כי הסעד הסביר הוא לדחות את שינוי המדיניות עד ליום 31.12.2019, מועד החוזר הפומבי של המוסד בנושא. לפיכך, התקבלו טענותיהם של תובעים שהגישו את בקשותיהם לפני מועד זה ועבדו את מספר החודשים הנדרש בישראל. המוסד הורשה לנכות מהקצבה דמי ביטוח, שכן התובעים לא שילמו אותם במהלך העסקתם. תביעות התובעות נסטיה פופ ומריה גאבור, שלא עמדו בחודשי העבודה הנדרשים ולא הגישו מועמדות לפני המועד האחרון, נדחו. המוסד חויב לשלם לכל תובע שקיבל 8,000 שקל הוצאות, בעוד שלא היה צו להוצאות לגבי התובעים המיוצגים על ידי הלשכה לסיוע משפטי. ניתן לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.