עת"מ 54894-05-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה בשל הימנעותו של העותר מלהציג טיעון משכנע כנגד הנימוקים התכנוניים לדחיית בקשתו להיתר בניה. העותר לא ערער די הצורך על סיווג הבנייה כמצויה בתחומו של אתר ארכיאולוגי, ואף לא הוכיח כל ניסיון לבקש אישור מראש מהממונה על הארכיאולוגיה, שהוא צעד הכרחי. גם טענותיה המעורפלות של העותרת בדבר המרחק ממרכזי הבנייה המוסדרים והיעדר נגישות לתשתיות לא היו משכנעות ולא הצדיקו התערבות בשיקול דעתו של מוסד התכנון. יתר על כן, הבקשה להיתר לא תאמה את התכנית החלה, והעותרת לא התייחסה כראוי לדרישות לפי חוק התכנון הירדני. עוד מצא בית המשפט כי טענותיה של העותרת בדבר אפליה ואכיפה בררנית היו כלליות וחסרות פירוט ולפיכך אינן משכנעות. בנוסף, נדחתה טענת העותרת כי המשיבים כשלו בקידום תכניות מתאר, שכן אין זו הדרך הראויה להתייחס למדיניות התכנון הכללית. גם בקשת העותרת להימנע מהריסת המבנה כדי לאפשר הגשת תכנית מפורטת להכשרת המבנה נדחתה, שכן העותרת לא הצדיקה די הצורך את השיהוי בהגשת תכנית כזו. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר מחויב לכיסוי הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪.