ע"א 2993/04

תקציר

בית המשפט דחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד בשאלת החבות לאחר ששקל בכובד ראש את הטיעונים שהציגו הצדדים. בית משפט קמא מינה מומחה בטיחות מטעמו, אשר סבר כי שני הצדדים אחראים לתאונה. בית המשפט הסכים כי המעסיק לא סיפק למערער דרך בטוחה לצאת מהרכב, וכי רשלנותו של המערער בקפיצה מהרכב עם חבילה בידיו אינה מהווה דרגת אשם גבוהה דיה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין רשלנות המעביד. בית המשפט ייחס למערער 55% מהאשמה, קביעה המבוססת על הראיות ועדויות העדים, שערכאת הערעור לא ראתה עילה להתערב בה. בית המשפט שקל בכובד ראש את הפסדיו של המערער, לרבות הכנסותיו בעבר ובעתיד, ופסק לו פיצוי הולם לאחר ששקל את גילו, שיעור נכותו, ומצבו בשוק העבודה. בית המשפט שקל גם את כאבו וסבלו, ופסק לו 40,000 ₪, סכום שהוגדל ל-80,000 ₪ על ידי ערכאת הערעור למרות התנגדות שני הצדדים. בית הדין לערעורים הסכים עם החלטת בית משפט קמא שלא לנכות את פיצויי הפיטורים שקיבל המערער בעקבות פיטוריו, שכן מדובר בזכות סוציאלית המגיעה לו גם ללא התאונה. עוד קבע בית המשפט כי אין לנכות את קצבאות הביטוח הלאומי מאחר שהמערערת החזירה סכומים אלה למוסד לביטוח לאומי. לבסוף, הציעה ערכאת הערעור לקיים את פסק דינו של בית משפט קמא בשאלת הנזקים, למעט הסכום שנפסק בגין כאב וסבל, אותו יש להגדילו ל-80,000 ₪, ולחייב את המשיב בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪ + מע"מ.