צבאי 64848-02-20

תקציר

פסק דין זה סובב סביב שתי צוואות – צוואה משנת 2009 וצוואה בכתב יד משנת 2019 – שנערכה על ידי אישה (המנוחה) לפני מותה. על הצוואה משנת 2019 ערער המתנגד, בנו של המנוח, בשלושה טעמים: אוזלת ידו של המנוח, השפעה בלתי הוגנת ומעורבותו בעריכת הצוואה. לאחר בחינת הראיות והעדויות, פסק השופט לטובת המתנגד. באשר לחוסר כשירות, מצא השופט ספקות מהותיים באשר ליכולתו של המנוח להבחין בטיבה של הצוואה. השופט שוכנע כי מצבה של המנוחה, שהיה שברירי מאוד, ותלותה במשככי כאבים רבי עוצמה, גרמו לכך שהיא אינה יכולה להבין את השלכות רצונה. בסוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת, קבע השופט כי בעוד שהמנוחה הייתה תלויה בבניה, לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת של הבן המבקש (הנהנה העיקרי בצוואה) על המנוח. מערכת היחסים בין המנוח לשני הבנים נמצאה כשיתופית ואכפתית. עם זאת, השופט קיבל את טענתו השלישית של המתנגד – מעורבות בעריכת הצוואה. השופט השתכנע כי בנו של המבקש סייע רבות לאמו בניסוח הצוואה. עדויותיו המשתנות של הבן, שנמצאו בלתי אמינות, יחד עם אופי השינויים שנעשו בצוואה, הביאו את השופט למסקנה כי יש לבטל את תניית הזכאות. השופט השתמש גם במושג "חוטים שזורים", וטען כי ניתן לשלב עילות שונות של פסלות כדי ליצור מסקנה כוללת. הצטברות הספקות והראיות סביב הצוואה משנת 2019, לרבות סוגיות האותנטיות והאמינות, הובילו את השופט לקבוע כי הצוואה אינה משקפת את כוונותיו האמיתיות של המנוח. כתוצאה מכך, הצוואה משנת 2019 הוכרזה כחסרת תוקף, והצוואה משנת 2009 התקבלה. המבקש חויב לשלם למתנגד הוצאות בסך 35,100 ₪. פסק הדין התיר לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.