ת"צ 20206-08-11

תקציר

המבקשים חלקו על גובה היטל ההשבחה שקבעו המשיבים וביקשו למנות שמאי מכריע ליישוב המחלוקת, שהשמאי פסק לטובת המבקשים. המשיבים ערערו על החלטה זו, והמבקשים, מצידם, הגישו בקשה לדיון בסכסוך כתובענה ייצוגית בשם כ-100 נישומים (נישום). נקודת המחלוקת העיקרית הייתה פרשנותה של הוראה בחוק התכנון והבניה, בשאלה האם יש לשלם את סכום ההיטל במלואו בטרם ניתן יהיה לרשום פעולה כלשהי בפנקסי המקרקעין. המבקשים טענו כי הסכום צריך לשקף את קביעתו של השמאי המכריע, ואילו המשיבים טענו כי מלוא הסכום שנדרש במקור מגיע עד לסיום הליך הערעור. בית המשפט בחן את סיכויי ההצלחה של המבקשים לגופו של עניין ומצא כי לכאורה עילת התביעה שלהם נגד המשיבים נראית תקפה. עם זאת, הבקשה למעמד של תובענה ייצוגית נדחתה בנימוק שקבוצת הנישומים קטנה וניתנת לזיהוי, ונעה בין שישה לתשעה אנשים ששמותיהם נמסרו על ידי המשיבים. בית המשפט קבע כי אנשים אלה יכולים להגיש בקלות תביעות פרטניות, מה גם שהסכומים שבמחלוקת עבור כל אחד מהם היו גבוהים יחסית, ונעו בין 6,632 שקל ל-148,046 שקל. זאת ועוד, בית המשפט לא השתכנע מטענת המבקשים כי ללא תובענה ייצוגית לא יהיה להם מנוף לעצור את הגבייה "הבלתי חוקית" של ההיטל. השופט הגיע למסקנה כי הרשויות יצייתו להחלטה שיפוטית, בין אם היא נובעת מתובענה ייצוגית ובין אם מדובר בתביעות אישיות. לפיכך, הבקשה למעמד של תובענה ייצוגית נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.