תפ"ח 3055/06

תקציר

הפרשה עוסקת בחשד לאונס בין שני חברים לשעבר וסטודנטים בטכניון בחיפה. לאחר סיום חברותם, ביקשה המתלוננת, שיזמה את הפרידה, לקבל בחזרה את תעודת הביטוח שלה מהנאשם. האירוע המדובר התרחש כאשר הנאשם הזמין את המתלוננת לדירתו באמתלה של החזרת כרטיסה, אך במקום זאת אנס אותה. המתלוננת טענה כי הנאשם השתמש בכוח ולא הסכים למעשה, ואילו הנאשם טען כי יחסי המין היו בהסכמה ואף ביוזמת המתלוננת. השופט העדיף את גרסת המתלוננת בשל עקביותה ותמיכתה בראיות ובעדויות מהימנות, לרבות של חבריה ובני משפחתה שהבחינו במצבה הפיזי והנפשי מיד לאחר האירוע. השופט גם מצא את עדותו של הנאשם בלתי אמינה ובלתי עקבית. ראיות חיצוניות, לרבות תחתוניה הקרועים של המתלוננת וכתמי זרע על שמלתה, תמכו בגרסתה של המתלוננת. השופט התייחס לטענות הנאשם בדבר מחדלי חקירה ושיהוי בהגשת כתב האישום, ודחה אותן ככאלה שאינן גורמות נזק מהותי להגנה ומיוחסות לרשלנות ולא לזדון. הם לא הצדיקו זיכוי, אם כי ניתן לשקול את השיהוי בגזר הדין. השופט דחה גם את טענת ההגנה לאונס לא מודע, שכן המתלוננת התנגדה במפורש והתנגדה למעשה. השופטים עמית ושיף הסכימו עם חוות הדעת, והתרשמו מאמינות עדותה של המתלוננת ומחיזוקי גרסתה. הם הדגישו את אופיו המפורש של סירובה והתנגדותה הפיזית של המתלוננת, ודחו את טענת ההגנה בדבר טעות במצב העניינים. למרות השיהוי של חמש שנים בהגשת כתב האישום, שגרם עוול מסוים לנאשם, הסכימו השופטים כי אין בכך כדי להצדיק זיכוי, במיוחד בהתחשב בחומרת העבירה. הנאשם הורשע במעשים מגונים, אונס וכליאת שווא כמיוחס לו בכתב האישום.