ת"א 35543-08-10

תקציר

פסק הדין המדובר נובע מתיק אזרחי מורכב שעניינו סכסוך חוזי על מכירת דירה. ההסכם המקורי נחתם ב-22 בינואר 2009, כאשר מועד המסירה הצפוי היה מרץ 2009. המוכרים, ח.ח. שיף, היו זכאים למרבית התמורה רק לאחר שהציגו תעודת זכויות, שנתקלה בעיכובים משמעותיים. בינתיים ביקש הרוכש, פישר, הלוואה מבנק מזרחי ורשם שעבוד על זכויותיו בדירה. בהמשך תבע פישר את שיף על פינויים מהדירה מבלי לשלם את מלוא התמורה החוזית. בית המשפט מצא כי שני הצדדים אשמים בהפרת החוזה. בתחילה הפר שיף את ההסכם בכך שעיכב את הצגת תעודת הזכויות, ובהמשך לא עמד פישר בהתחייבויותיו בכך שלא שילם את התמורה החוזית. בית המשפט שיבח את ניסיונו של פישר לקיים את ההסכם למרות העיכובים, אך מתח ביקורת על החלטתו לתבוע פינוי ללא תשלום מראש. עקרון תום הלב שלט בחוזה, אך הוא לא דרש אלטרואיזם, אלא רק התחשבות באינטרסים של הצד השני. מאחר ששני הצדדים תרמו להפרה, בית המשפט חילק את האחריות. בית המשפט שקל גם את שווי הדירה המוערך ואת דמי השכירות שגבה שיף במהלך הסכסוך. בסופו של דבר חויב פישר לשלם לשיף סכום נוסף של 103,300 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.2012 ועד לתשלום בפועל, כאשר כל צד נשא בהוצאותיו.