ת"א 3523-06-18

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת התובעת כנגד שני נתבעים, העירייה והמוסדות, לתשלום אגרות נוספות בגין רציפות העסקת מאבטחים במוסדות חינוך בחודשי הקיץ. מטרת ההסדר היא למנוע פיטורי עובדי אבטחה בקיץ בשל היעדר עבודה והכנסה לחברות המעסיקות אותם. התובעת, חברת אבטחה, החלה לספק שירותי שמירה באשקלון במהלך שנת הלימודים ותביעה זו היא לקיץ הראשון להעסקה. לטענת התובעת, העירייה לא הציגה בפניהם תכנית עבודה לחודשי הקיץ, המבוססת על ממוצע שעות העבודה במהלך שנת הלימודים, ובמקום זאת עודדה את העובדים לצאת לחופשות או למצוא עבודה במקום אחר, דבר שגרם לתובע הפסד כספי. בעירייה, לעומת זאת, טוענים כי הקצו משימות בהתאם למכסה וכי חלק מהעובדים קיבלו שכר לפי ממוצע השעות ואף מעל התקן. בית המשפט מצא כי ראיות התובע היו משכנעות, והעירייה לא הציגה תכנית עבודה לקיץ. כמו כן, טענת העירייה כי יש לנכות את חופשות העובדים משכרו של התובע לא התקבלה, שכן התובעת נשאה בכל עלויות ההעסקה, לרבות הטבות לעובדים. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי חלק מעובדי התובעת עבדו עבור גופים אחרים במהלך הקיץ ואין לחייב את העירייה בגין שעות אלה. לפיכך חויבה העירייה לשלם לתובע סך של 176,797 ₪, בנוסף להוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין. התביעה נגד המוסדות נדחתה מאחר שבית המשפט קבע כי הם אינם אחראים לרציפות ההעסקה, והעירייה לא הבהירה את עמדתה בעניין זה.