ע"פ 17/10

תקציר

פסק הדין דן בחוקיות העסקתם של שלושה עובדים זרים על ידי הנתבע, מר עמר. על פי חוק עובדים זרים, העסקת עובד זר ללא אישור היא עבירה פלילית. בית המשפט בוחן האם המדינה הביאה ראיות מספיקות לכך שהעסקת שלושת העובדים על ידי מר עמר אכן הייתה בלתי חוקית. המדינה מצליחה להוכיח כי מר נסאר חסן חוסיין אל-כבארין עבד אצל מר עמאר ללא היתר העבודה הנדרש, מה שהוביל להרשעתו בעבירה זו. עם זאת, לגבי שני העובדים האחרים, מר אמארה ומר מוחמד, ראיות המדינה רק מלמדות כי היו להם אישורי עבודה תקפים בעת הביקורת, מבלי לציין את שם המעסיק. בית המשפט קובע כי אין די בראיות אלה כדי להרשיע את מר עמאר, שכן המדינה לא הצליחה להוכיח כי ההעסקה הייתה בלתי חוקית. אין די בדבריו של מר עמאר לבדם כדי להבהיר את פרטי ההיתרים. באשר לעילה השנייה לזיכוי, דן בית הדין בחזקת יחסי עובד-מעביד, המניחה יחסים כאלה בין מעביד לעובד המצוי באתר המעסיק. המדינה טוענת כי על הנאשם להביא ראיות לסתור חזקה זו ברמת הסתברות של 51%, אך בית המשפט חולק על כך וקובע כי די בספק סביר. במקרה זה, בית המשפט מוצא כי מר עמר לא עמד בסטנדרט זה. טענתו כי הפועלים נמלטו מנכסים סמוכים לאתר שלו מופרכת על ידי עדויות הפקחים. בנוסף, טענותיו בדבר העסקתו של מר אלגברין על ידי מר אמארה כקבלן אינן נתמכות בהסכמים חתומים או בחשבוניות. כתוצאה מכך, מר עמאר הורשע בהעסקת מר נסאר שלא כדין, אך זוכה מהאישומים הנוגעים למר אמארה ומר מוחמד. התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר הדין. פסק הדין יינתן שלא בנוכחות הצדדים ויימסר להם בכתב.