ע"א 1333/14

תקציר

בבחינת הבקשה לעיכוב ביצוע וסעד זמני, החליט בית המשפט לדחות את הבקשה. בית המשפט הבהיר את סיווג הסעדים המבוקשים, וחזר והדגיש כי פסק דין הדוחה תביעה או פסק דין שאין בו סעד אופרטיבי אינו יכול לעכב את ביצועו. תחת זאת, על המערערים לבקש סעד זמני במהלך תקופת הערעור. במקרה זה ניסו העותרים לעכב את ביצועו של פסק דין של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את טענותיהם כנגד זכויותיו של המשיב במקרקעין שנרכשו מכוח חוזה משנת 1983. בית המשפט קבע, כי מאחר שפסק הדין אינו מעניק סעד אופרטיבי למשיב, הבקשה לעיכוב ביצוע אינה תקפה. עם זאת, הבקשה טופלה כבקשה לסעד זמני כדי להתייחס כראוי לגופו של עניין. בית המשפט הדגיש כי ערעור אינו מונע בדרך כלל מזוכה ליהנות מפירות פסק הדין, אלא אם כן המערער מראה סיכויי הצלחה גבוהים בערעורו ומוכיח כי מאזן הנוחות נוטה עמו במידה רבה. בענייני מקרקעין מבחין בית המשפט בין נכסים למגורים לבין נכסים להשקעה, ומציין כי מאחר שהנכסים המדוברים לא שימשו למגורים, הנזקים הפוטנציאליים היו כספיים בלבד ולכן ניתנים לפיצוי. בית המשפט מצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. בנוסף, ערעור המבקשים התמקד בקביעותיו העובדתיות והמהימנות של בית המשפט המחוזי, שערכאות הערעור מהססות לבטל ללא נסיבות חריגות. מאחר שהמבקשים ערערו על אמיתותו של חוזה מכר וייפוי כוח בלתי חוזר, ציין בית המשפט כי אתגרים אלה אינם צפויים להצליח. משכך, סיכויי ההצלחה של המבקשים בערעור הוגדרו כנמוכים, ולא ניתנה סיבה ממשית להיעתר לבקשתם. מאחר שלא נמצאו ראיות החולקות על יכולתו הכלכלית של המשיב לכסות נזקים פוטנציאליים, גם בית המשפט לא ראה עילה לעכב תשלומים כלשהם. משכך, הבקשה נדחתה במלואה, בוטל האיסור על מימוש נכסי מקרקעין, וכל קבוצת מבקשים חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪, בסך כולל של 20,000 ₪.