ע"ע 602/09

תקציר

פסק הדין מאשר את קביעת בית הדין האזורי כי משרד החינוך פעל למעשה כמעסיק של קבוצת מדריכים, ולא במיקור חוץ אותנטי של תפקידם באמצעות ספקי צד שלישי. בית הדין בוחן את טיבם של יחסי עבודה משולשים, כאשר עובד נקלט טכנית באמצעות ספק אך מנוהל בפועל על ידי גורם אחר, במקרה זה, משרד החינוך. בית המשפט דוחה את החזקה שהמדינה ביצעה מיקור חוץ אותנטי, וקובע במקום זאת כי המשרד היה מעורב ישירות בגיוס, בקביעת שכר, בפיקוח ואף בהחלטות על סיום העסקה. מדריכים אלה הועסקו בהוראת הבטיחות בדרכים, נושא המשולב בתוכנית הליבה החינוכית על פי החלטות הממשלה. בית הדין מתייחס לתנאי העסקתם של המדריכים, ומציין כי למרות שעבדו רבות במשך שנים רבות, התייחסו אליהם כאל עובדים עונתיים ועברו ברוטציה לספקים שונים ללא קשר מעביד יציב, דבר שהביא להיעדר הטבות והמשכיות. בית הדין הופך את החלטת בית הדין האזורי להכיר ביחסי עובד-מעביד ממועד הגשת הבקשה, ובמקום זאת מציין את ספטמבר 1995 כמועד הרלוונטי שממנו יש לראות את המשרד כמעסיק. החלטה זו מבוססת על כך שהספקים משמשים רק כמתווכים ולא מעסיקים אמיתיים. הערעור נגד המשרד נדחה, ואילו ערעור המדריכים מתקבל חלקית ומאשר כי מדובר בעובדי מדינה אך לא עובדי מדינה קבועים. ההחלטה מציעה גם דיאלוג או גישור כדי להתמודד עם ההשלכות הכספיות, וקובעת כי כל תהליך ארגון מחדש לאחר 2006, שאינו מכוסה בתביעה הנוכחית, עשוי לחייב בחינה נוספת. המדינה נדרשת לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המדריכים, אך עלויות כאלה אינן מוטלות על האגודה המעורבת.