ה"פ 30587-05-13

תקציר

התיק נסוב סביב הבעלות על מבנה תעשייה הממוקם ברחוב כישור 299 באזור התעשייה אשקלון, אותו טוען המבקש, משיח רחמים, כי רכש בשנת 1980. רחמים ביקש פסק דין הצהרתי שיבסס את בעלותו בשליש מהבניין וישהה את הליכי כינוס הנכסים שיזם עזבונו של הבעלים הקודם, ברוך גואטה, שהלך לעולמו, מאחר שהאחרון צבר חובות. המשיבים בתיק כללו את עזבונו של גואטה, המנהל המיוחד של נכסיו, מינהל מקרקעי ישראל ושני צדדים שרכשו את שני השלישים הנותרים של הבניין בשנת 1993. רחמים טען כי למרות שלא קיים הסכם מכר והליך הרישום לא הושלם, יש להכיר בזכותו על הנכס. הוא מפעיל נגרייה בבניין למעלה מ-30 שנה ומשמש כבעלים, ללא כל אתגר. יתר על כן, משפחתו של גואטה אישרה את המכירה והצהירה כי אין להם טענות לנכס. מנגד, המנהל המיוחד של נכסי גואטה, (המשיב מס' 2) טען כי היעדר הסכם מכר בכתב, כנדרש בחוק, יחד עם מסמכים חסרים נוספים, יש להביא לדחיית טענותיה של רחמים. לטענתם, זכויותיו של רחמים בנכס נרשמו רק בשנת 2005, דבר שהיווה שיהוי מיותר. בנוסף, לא הוצגו עדים רלוונטיים, בהם שותפו לשעבר של רחמים ועורך הדין שניסח את הסכם המכר לכאורה, והמסמכים שהוגשו לא תמכו בגרסתו של רחמים לאירועים. בית המשפט, לאחר ששקל את הראיות והעדויות שהוצגו, פסק לטובת רחמים. בית המשפט מצא את גרסתו לאירועים אמינה וקיבל את הסברו בדבר היעדר ההסכם הכתוב. השופטת ציינה כי אי סדרים ונסיבות המקרה מצדיקים הכרה בחוקיות העסקה למרות היעדר מסמך כתוב, מה גם שהיו די ראיות לתמוך בטענות רחמים. יתר על כן, ההכרה בזכות הקניין ההוגנת של רחמים הביאה לכך שרכישתו קדמה לפשיטת הרגל של גואטה, והעניקה לו עדיפות על פני נושים מאוחרים יותר לפי חוק המקרקעין. בעקבות זאת הכריז בית המשפט על רחמים כבעלים של שליש מהנכס, ביטל את הליכי כינוס הנכסים בעניין חלקו והורה למנהל המיוחד של נכסיו של גואטא לשאת בהוצאותיו של רחמים ובשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. פסק הדין חיזק את עקרון תום הלב וההגינות בהכרה בעסקאות מקרקעין, גם בהיעדר תיעוד בכתב, ובלבד שיש די ראיות לתמוך בהן.