בג"צ 6561/97
פסק-דין עליון
תקציר
שב"ס החליט למנוע מאסירים להשתמש בטלפונים ציבוריים המותקנים בבתי הכלא באמצעות כרטיסי בזיכרט, לאחר שהגיע למסקנה כי מדובר בניצול לרעה של השירות, דבר הפוגע בסדר ובמשמעת בבתי הסוהר. כמה אסירים עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה לפסול את החלטת השב"ס, אך בקשותיהם נדחו. עם זאת, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק מאוחר יותר לטובת עתירת אסיר, מה שהוביל את שב"ס לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את חומר הראיות ושקל את סמכותו של שב"ס להסדיר את השימוש בטלפון של אסירים, אישר את החלטת שב"ס ומצא לנכון לשמור על הסדר והביטחון בבתי הכלא. בית המשפט הכיר בכך שההחלטה מגבילה את חופש הביטוי של האסירים, אך היא לא ניתקה לחלוטין את הקשר הטלפוני ביניהם. במקום זאת, היא ביטלה רק אחת משלוש השיטות הזמינות, ואסירים עדיין יכלו להשתמש בטלפונים ציבוריים עם כרטיסי טלקארד או באמצעות שירות איסוף. כמו כן, בית המשפט הכיר בכך שהחלטת השב"ס פגעה באסירים באופן בלתי מידתי מבחינת היקף התקשורת ועלותה, אך הוא הצדיק פגיעה זו בשל האתגרים הייחודיים בניהול בתי הסוהר והצורך לתעדף סדר וביטחון. בפסק הדין הודגש כי על שב"ס לבחון מעת לעת את עמדתו ולשקול חלופות לצמצום הפגיעה באסירים מבלי לפגוע בביטחון. לסיכום, בית המשפט העליון תמך בהחלטת שב"ס להפסיק את שירות בזקכר בבתי הסוהר, וסבר כי מדובר באמצעי סביר להבטחת הסדר והביטחון המוסדיים.
חקיקה מקושרת
בג"צ 6561/97 מדינת ישראל נ' רונן מנדלסון ו-91 אח', עליון (22.12.1998)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.