רע"א 7207/01

תקציר

המבקש, שהתגייס לצה"ל בשנת 1993, אובחן כחולה בטרשת נפוצה (MS) לקראת סוף שירותו. הוא ביקש הכרה כנכה בשל עילות הקשורות לשירות לפי חוק הנכות, בטענה שמצבו נגרם כתוצאה מלחץ שחווה במהלך שירותו. עם זאת, קצין הפיצויים דחה את תביעתו בשנת 1996 וקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין שירותו הצבאי לבין מחלתו הנוירולוגית. ערעורו הבא נדחה על ידי ועדת הערר בשנת 2000, שמצאה כי טענות המבקש הן סובייקטיביות ואינן מבססות קשר בין תנאי השירות לבין המחלה. דעות המומחים היו חלוקות, כאשר המומחה מטעם המשיב טען כי האטיולוגיה של הטרשת הנפוצה אינה ידועה, ואילו המומחה מטעם המבקש טען כי לחץ במהלך השירות יכול להיות גורם. המבקש הביא את עניינו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר אישר את החלטת ועדת הערר תוך הדגשת היעדר ראיות אובייקטיביות הקושרות בין טרשת נפוצה לשירות צבאי. ערעורו הנוסף של המבקש לבית המשפט העליון הטיל ספק בפרוצדורות ובראיות ששימשו במקרים קודמים, והתמקד במיוחד בעדות המומחה. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור, וחזר על היעדר קשר סיבתי מוכח בין השירות לבין המחלה, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. בית המשפט מצא כי תיאורים אישיים של מתח ואי נוחות אינם מספיקים לסיבתיות משפטית, והתאים את ההחלטה למקרים תקדימיים. בפסק הדין נקבע כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש לביסוס זיקה כזו, והבקשה נדחתה ללא צו להוצאות.