ע"א 295/76

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על תחולת חוק מס שבח מקרקעין על הסכם מכר מקרקעין. המערערים טענו כי יש למסות את ההסכם, שנחתם לפני תיקון המגדיל את שיעורי מס שבח, בשיעור הישן יותר. בית המשפט העליון קבע כי המועד הנקוב בהסכם חל הן על העברת הבעלות והן על העברת החזקה. עוד נמצא כי ייפוי הכוח ששימש בהסכם לא היה בלתי חוזר. מאחר שלא התקיים אף אחד מהתנאים לפטור ממס לפי חוק מס שבח מקרקעין, ההסכם היה חייב במס שבח בעת ההעברה. בית המשפט קבע, כי החלת שיעור המס המוגדל אינה מיסוי רטרואקטיבי, שכן המחוקק קבע את מועד ההעברה כנקודת המס, והמסים משולמים בשיעור הקיים באותו מועד. הוראות המעבר של התיקון לא היו חלות על עניינם של המערערים. לבסוף, הסכים בית המשפט עם טענתם החלופית של המערערים, לפיה יש לבסס את שומת המס על מועד ההעברה בפועל, ולא על מועד מוקדם יותר כפי שטען המשיב. הערעור נדחה, אך העניין הוחזר למשיב לשומה חדשה על בסיס המועד הנכון, תוך פסיקת הוצאות למשיב.