ע"ע 56111-09-14

תקציר

ערעורה של המשיבה על פסק דין לטובת המבקשת, מעסיקתה לשעבר, הוגש מחוץ למסגרת הזמן המותרת. בא כוחו של המשיב טען כי יש לתרץ את השיהוי משום שנקרא לשירות מילואים בתקופה הרלוונטית ומשום שסבר שסיכויי הערעור גבוהים. מנגד, טען המבקש כי שירות המילואים של בא כוח המשיב נמשך שישה ימים בלבד ואינו מהווה סיבה מוצדקת להארכת המועד. בנוסף, טען המבקש כי משרדו של המשיב העסיק מספר עורכי דין, ולכן סביר היה לצפות כי עורך דין אחר יכול היה להגיש את הערעור במועד. בית המשפט הכיר בכך שזכות הערעור היא שיקול משמעותי בהחלטות הנוגעות להארכת מועד. במקרה זה, סיכויי ההצלחה בערעור גבוהים דיים כדי להצדיק את הארכת המועד. השאלה המרכזית בערעור נוגעת לסוגיה משפטית משמעותית: האם יש לפרש את שתיקתו של המשיב ביחס להפרות חוזה העבודה על ידי המבקש כהסכמה שבשתיקה. נוכח חילוקי הדעות בשאלה זו ברמת בית הדין האזורי, החליט בית הדין לעבודה כי יש להמשיך ולבחון את הסוגיה בערכאת הערעור. לפיכך, הבקשה לדחיית הערעור נדחית, והמועד האחרון להגשה מוארך למועד ההגשה בפועל. עם זאת, מאחר שהבקשה להארכה לא הוגשה מראש, על המשיב לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המבקש, בסך 2,500 ₪, בתוך 30 יום מיום ההחלטה.