עת"מ 1758/08

תקציר

העותר, שבבעלותו נכס בגבעתיים, התנגד לצו הארנונה של העירייה, בטענה שהוא גבה מהם שלא כדין את חלקם היחסי בשטחים המשותפים של הבניין. בעתירה נטען כי צו הארנונה משנת 2002, שהגדיר "דירה" כמחריגה שטחים משותפים, צריך לחול על הנכס העסקי שלהם. לטענתם, שינויים שנעשו בצו בשנים 2003 ו-2005, שהבהירו את החיוב על שטחים משותפים, אינם חוקיים. בינתיים טענה העירייה כי מאז ומתמיד הטילה מס על נכסים שאינם למגורים, לרבות שטחים משותפים, וכי הצו משנת 2002 מבחין בין נכסים למגורים לבין נכסים שאינם למגורים. בית המשפט בחן את צו הארנונה משנת 2002 והסכים עם פרשנות העירייה, וציין כי הגדרת "בניין" כוללת באופן ברור שטחים משותפים. לפיכך, חיובו של העותר בשטחים משותפים היה כדין לפני ואחרי השינויים של 2003 ו-2005. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לעירייה. פסק דין זה מחזק את עמדת העירייה ומאשר את חוקיותם של צווי הארנונה ונהלי הגבייה שלה.