בג"צ 2676/09

תקציר

העתירה מערערת על הכרזה על 1341 דונם של קרקע בבית לחם כרכוש ממשלתי, וכן על דחיית עררי העותרים על ידי ועדת הערר. העותרים טוענים כי נפלו מספר פגמים בהליך ההכרזה, לרבות אפליה, וכי ההכרזה עולה כדי הפקעת רכושם. הם גם חולקים על הממצאים העובדתיים של ועדת הערר בנוגע לבעלותם על הקרקע. בנוסף, הם מעלים פרשנויות משפטיות לגבי הדרישות לרכישת זכויות בקרקע על פי החוק העות'מאני. המשיבים טוענים, לעומת זאת, כי ההכרזה היא החלטה מינהלית שאינה משנה את מעמדן של זכויות העותרים, וכי היא מוצדקת על-פי המשפט הבינלאומי החל על הממשל הצבאי. בית המשפט אינו מוצא שחר ברוב טענות העותרים. יודגש כי ההכרזה אינה משנה את הזכויות הקיימות בקרקע ואינה הפקעה. כמו כן, בית המשפט מסכים עם קביעותיה העובדתיות של ועדת הערר בדבר בעלותם של העותרים ומהימנות הראיות שהוצגו. עם זאת, בית המשפט מזהה צורך בבירור בסוגיית עיבוד חלקי של הקרקע והשלכותיה על זכויות הקניין. לפיכך, מציע בית המשפט להחזיר עניין זה לדיון נוסף בוועדת הערר, ומזמין את המשיבים להביע את עמדתם ביחס להצעה זו. למשיבים ניתנת עד ליום 30.9.2014 להגיב, ולעותרים יהיו שבועיים לאחר מכן להגיב על עמדת המשיבים. השופט רובינשטיין והשופט זילברטל מסכימים עם ההחלטה.