פר"ק 48484-11-15

תקציר

מדובר בבקשה של שני ספקים, שלהם קשר עסקי ארוך שנים עם חברה, לבסס את בעלותם על סחורה שסופקה לחברה, בעקבות קריסת החברה ומינוי נאמנים. הספקים ביקשו להוכיח קיומו של הסכם לשמירת הבעלות, בכתב או בעל פה, אך בית המשפט לא מצא כל ראיה לקיומו של הסכם כזה. היעדר הסכם כתוב, למרות ההיקף הכספי המשמעותי והאופי ארוך הטווח של היחסים, החליש את טענת הספקים. בנוסף, בית המשפט בחן את התנהלות הצדדים ומצא כי פעולות הספקים, כגון אי מתן אפשרות להחזרת סחורה ומחיקת המלאי שנמכר מספריהם, מצביעות על היעדר כוונה לשמור על הבעלות. הספקים גם לא הצליחו לספק ראיות משכנעות למנגנוני פיקוח ובקרה על הסחורה. יתר על כן, סיווג העסקה כמשלוח תוך שמירה על הבעלות לא נתמך בעובדות, שכן הספקים לא הסכימו לקבל בחזרה סחורה שלא נמכרה ולא היו דוחות מכירה עקביים או פוליסות ביטוח עבור הסחורה שנמסרה לחברה. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הבקשה להקמת בעלות, והורה לספקים לשאת בהוצאות הנאמנים ועמותה המעורבת בתיק. ההחלטה התקבלה על סמך הערכת עדויות ומסמכים, כאשר בית המשפט ציין כי היא נותנת משקל מופחת לעדויות של צדדים שהיה להם עניין אישי בתוצאה.