ע"ע 6884-09-22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנות זכאותו של שוטר לפנסיה תקציבית על סמך שירותו הצבאי הקודם. הקצין המדובר גויס למשטרה בשנת 2007 ושירת בצה"ל בסך הכל 18 חודשים, כולל שירות חובה וקבע. תפקידו של בית המשפט היה לפרש את הוראות סעיף 108ח(5)(ב) לחוק הגמלאות, הקובע כי שוטרים שגויסו לאחר מועד מסוים זכאים לפנסיה תקציבית אם שירתו בצה"ל "בהתחייבות לשירות קבע לתקופה של ארבעים ושניים חודשים לפחות". השאלה המרכזית הייתה האם יש לספור את כל תקופת שירותו הצבאי של המשיב, לרבות שירות החובה ושירות הקבע, במסגרת דרישת 42 החודשים או רק את חודשי שירות הקבע כפי שנטען על ידי המדינה. השופטים קבעו כי כוונת המחוקק מאחורי סעיף 108ח(5)(ב) ברורה, והחריג לכלל של קצבת צבירה חל רק על מי ששירת בפועל בשירות קבע לתקופה של 42 חודשים. הם ביססו פרשנות זו על לשון החוק, שהתייחס באופן ספציפי ל"שירות בשירות קבע". נדרש שירות בפועל, וההתחייבות עצמה לא הספיקה. יתר על כן, גם הוראות הפיקוד העליון של הצבא הבחינו בין חתימת ההתחייבות לבין תחילת שירות הקבע. בית המשפט התייחס גם להיבט התכליתי וטען כי בחירתו של המחוקק לקבוע רף של 42 חודשים לשירות קבע היא סבירה ונכללת בגדר האפשרויות הלגיטימיות. דרישה זו נועדה להצדיק החלת הסדרי מעבר על מי ששירתו תקופה משמעותית בצבא ועברו למשטרה. בנוסף, דחו השופטים את טענת ההפליה של המשיב וקבעו כי הצבת התנאים למתן פנסיה תקציבית על ידי המחוקק הייתה סבירה ולא יצרה הפליה פסולה. מאחר שהמשיב לא שירת את 42 חודשי שירות הקבע הנדרשים, הוא לא עמד בתנאי המשך הביטוח בפנסיה תקציבית. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הפרה של חובת הגילוי בעת גיוסו של המשיב למשטרה, שכן המידע שנמסר לו תואם את החוק. לבסוף, ציינו השופטים כי המחוקק לא אימץ את הדמיון בין עיסוקו של המשיב בעת שירות החובה ושירות הקבע כקריטריון לזכאות לפנסיה. סיכומו של דבר, הערעור התקבל, ופסק הדין הקודם של בית המשפט המחוזי לטובת המשיב בוטל. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערערת, בסך 5,000 ₪.