ע"א 8158/16

תקציר

במקרה זה, בית המשפט נדרש להכריע האם רשות המסים יכולה להשתמש באמצעי גבייה מנהליים לפי פקודת המס כדי לגבות חוב מס כאשר הודעות נשלחו בטעות לכתובת מיושנת במשך למעלה מעשור. השופט א' גרוסקופף טען כי מדובר ברשלנות מצד רשות המסים וכי עליה לפנות להליכים משפטיים רגילים במקום להשתמש בכלי הגבייה המנהליים רבי העוצמה. הוא הצביע על כך שהרשות לא אימתה את הכתובת הנכונה בזמן ולא ניהלה רישום נאות של פעולות הגבייה. גרוסקופף המליץ לבטל את החלטת בית המשפט קמא ולהוציא צו מניעה קבוע נגד המשך הליכי הגבייה המנהליים. לעומת זאת, השופטת ד' ברק-ארז ראתה את המצב באופן שונה, והדגישה כי דרישות החוב נשלחו לכתובת שנמסרה במקור על ידי המערערת. היא ציינה כי נפתחו גם הליכים מנהליים כגון עיקולים, שיש לראות בהם פעולות תקפות שננקטו על ידי רשות המסים. היא הדגישה את ידיעתו המוקדמת של המערער על החוב והעיקולים, ורמזה כי כל פיקוח היה משותף בחלקו. השופטת י' עמית הסכימה עם ברק-ארז, והדגישה כי הכתובת בה השתמשה הייתה נכונה על פי האינדיקציה המקורית של המערערת למרות השינוי במרשם האוכלוסין. הוא לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא למרות שהכיר בחוסר יעילות מסוים במעשיו של המשיב. בסופו של דבר, דעת הרוב, בראשות ברק-ארז ובתמיכת עמית, צידדה בדחיית הערעור ואפשרה לרשות המסים להמשיך במאמצי הגבייה באמצעות הכתובת המעודכנת.