ת"א 1358/03

תקציר

התובע, תושב בית ליקיא שביהודה ושומרון, תבע מספר נתבעים, בהם מדינת ישראל, בגין נזקים שנבעו מהכאתו לכאורה בידי שוטרים ישראלים במהלך מעצרו ומעצרו בשנת 2000. התובעת ביקשה למנות מומחים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה והאף אוזן גרון וביקשה להורות לנתבעים לממן מומחים אלה. הנאשמים הורשעו בעבר בתקיפה בנסיבות מחמירות במשפט פלילי הקשור לאירוע. על בית המשפט להחליט האם למנות מומחים מטעם בית המשפט והאם להטיל את ההוצאות על הנתבעים. לצורך הוכחת עניין רפואי, תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי מחייבת את התובע להגיש תעודת רופא או חוות דעת מומחה. עם זאת, בית המשפט רשאי לפטור את התובע מדרישה זו מטעמים מיוחדים. תקנה 130(א) מאפשרת לבית המשפט למנות מומחה. שילוב תקנות אלה מאפשר לבית המשפט למנות מומחה מטעמו של התובע ללא חוות דעת של התובע, מטעמים מיוחדים. טעמים מיוחדים, כפי שפורשו בפסיקה, אינם כוללים מחסור בכספים בלבד אלא חייבים להיות כרוכים בנסיבות התאונה עצמה. בית המשפט מצא כי לא הוכחה חבות הנתבעים, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות למצבו הכלכלי כדי לוותר על הדרישה להגשת חוות דעת רפואית. מאחר שלא התקיימו נסיבות מיוחדות, נדחתה הבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט על חשבון הנתבעים. לתובע ניתן מועד מורחב להגשת חוות דעת מומחה משלו. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, והתיק הועבר להמשך הליכים ביום 25.10.06.