בג"צ 377/80

תקציר

מקרה זה מנתח את פרשנות דרישת "האדם ההגון" לרישיון רפואי לפי פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976, ואת ההשלכות של הרשעה פלילית בעבר על כשירותו של המבקש לעסוק במקצוע. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **פרשנות המונח "אדם הגון":** בית המשפט העליון, בדעת רוב, קבע כי יש לפרש את המונח "אדם הגון" בסעיף 4(א) לפקודת הרופאים, בהתחשב באופיו של מקצוע הרפואה, תכליתו ואמות המידה המצופות מהעוסקים בו. גישה זו מקשרת באופן חדשני את דרישת האופי המופשט לדרישות הספציפיות ולמסגרת האתית של הרפואה. * **הקשר בין חברות באיגודים אסורים לבין יושרה של רופא:** בית המשפט מצא קשר ישיר בין יושרה כרופא לבין חברות בארגון מהסוג אליו הצטרף העותר. זה מכיר בכך שפעולות מחוץ לחיים המקצועיים יכולות לשקף את התאמתו של אדם למקצוע הדורש אמון ציבורי ועמידה בסטנדרטים אתיים. * **שיקול דעת בהערכת כשירות לאחר הרשעה:** דעת הרוב אישרה את שיקול דעתו של המנכ"ל לדרוש תקופת השגחה ובדיקה לאחר הרשעה. זה משקף חידוש משפטי בהכרה בכך שהתנהגות בלתי הולמת בעבר עשויה שלא לפסול אדם באופן סופי, אך עשויה להצדיק בדיקה נוספת כדי לקבוע את השפעתה על האופי והכושר. בית המשפט הבחין בין פסילה מיידית לבין תקופה של "התבוננות ובחינה נוספת" כדי לוודא אם ההתנהגות היא אירוע בודד או מעידה על פגם אופי עמוק יותר. * **ההבחנה בין בקשת רישיון לבין פעולה משמעתית:** דעת המיעוט של השופט ח. בן-אטו הדגישה הבחנה מכרעת בין ההערכה הראשונית לרישיון לבין הליכים משמעתיים נגד בעלי מקצוע מורשים. הוא טען כי דחיית בקשה ראשונית על בסיס אופי אינה עונש או אמצעי משמעת, ולכן אין לחייב אותה בדחייה זמנית או על תנאי. זה מדגיש את העיקרון שהערכת אופי לרישיון ראשוני עוסקת בהתאמה בהווה, לא בעונש על מעשי עבר. * **אופי כתכונה קבועה לעומת התנהגות:** דעת המיעוט טענה שתכונות אופי הן קבועות. בעוד שהוא מכיר בכך שהתנהגות משפיעה על הערכת אופי, הוא טען שהמחוקק לא התכוון להעריך מחדש את האופי לאורך זמן לצורך רישיון ראשוני. טיעון משפטי זה מנוגד לדעת הרוב כי התנהגות העבר מספקת בסיס לתקופת מבחן כדי להעריך את השפעתה על האופי. * **אין בסיס סטטוטורי לתקופות מבחן ברישוי ראשוני:** נקודת מחלוקת מרכזית הייתה היעדר הוראה חקיקתית מפורשת להעמדת מבקש לתקופת מבחן לרישיון ראשוני. דעת המיעוט הדגישה כי בעוד שרשות רישוי יכולה לסרב לבקשה על סמך אופי, היא אינה יכולה להטיל תקופת מבחן, להבדיל זאת מסמכויות המשמעת העומדות לרשות בעלי מקצוע מורשים, שם מותרת השעיה או ביטול זמניים. * **שיקול דעת בהערכה לעומת מאסר על תנאי:** דעת הרוב, בעוד שאפשרה פרק זמן להשתכנע בכשירותו של העותר, מסגרה אותו כהליך דיוני ולא כעונש מאסר על תנאי. הבחנה זו מנסה ליישב את הצורך ביסודיות עם היעדר סמכות מפורשת למאסר על תנאי פורמלי ברישיון הראשוני. הרוב נימק כי הממונה זכאי לתקופה סבירה להעריך אם המעשה היה "אירוע חולף". **תוצאה:** העתירה נדחתה ברוב דעות, ובכך אישרה למעשה את החלטת המנכ"ל לעכב את תחילת התמחותו של העותר, ובכך לאפשר תקופת הסתכלות לאחר הרשעתו. השופט ח' בן-אטו חלק על כך, וטען כי עיכוב כזה מהווה תקופת מבחן אסורה, חסרת בסיס סטטוטורי למבקשי רישיון ראשוני.