תא"מ 44809-12-15

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 24.7.2015 והובילה לנזק לרכוש ברכבו של התובע. על הנתבעים, אשר הודו באחריות לתאונה, מוטלת המשימה לפצות את התובע בגין הנזקים. שתי סוגיות עיקריות התעוררו: סירוב הנתבעים לשלם את מלוא שכר טרחת השמאי שדרש התובע, וזכאותו של התובע לתשלום עבור רכב חלופי. באשר לשכר טרחת השמאי טענו הנתבעים כי הסכום של 1,177 ₪ מופרז לשומה סטנדרטית. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעת והדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים להוכיח כי שכר הטרחה אינו סביר. הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות כדי להצדיק את תביעתם, ובית המשפט קיבל את דרישת התובע למלוא שכר טרחת השמאי. הסוגיה השנייה נגעה לעלות השכרת רכב חלופי, שלטענת התובעת הסתכמה ב-578 ₪. הנתבעים התנגדו לטענה זו בטענה כי מדובר בנזק תוצאתי עקיף וכי חברת ההשכרה, שלא הייתה מורשית, הפרה את צו הפיקוח על מצרכים ושירותים. בית המשפט דחה טענות אלה בקובעו כי הוצאות רכב חלופי הן תוצאה סבירה וצפויה מראש של התאונה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי תפקידו של המוסך בהקלות על השכרת הרכב אינו מהווה הפרה של צו הפיקוח, שכן הוא שימש רק כמתווך בין התובעת לבין חברת ההשכרה. לסיכום, בית המשפט פסק לטובת התובע בשני הסעיפים, והורה לנתבעים לפצות את התובע במלוא הסכום של 1,005 ₪, לצד 378 ₪ אגרת בית משפט ו-1,500 ₪ שכר טרחת עורך דין. פסק הדין הדגיש את חשיבות השבת המצב לקדמותו לפני התאונה והבהיר את נטל ההוכחה בהצדקת שכר טרחת השמאי. מקרה זה שופך אור גם על הגישה השיפוטית ביחס להוצאות שכירות של רכב חלופי בעקבות תאונות.