תפ"ח 3770-10-10

תקציר

הנאשם הורשע ברצח בכוונה תחילה לפי סעיפים 300(א)(2) ו-301 לחוק העונשין לאחר שרצח את אשתו ההרה. בית המשפט דחה את טענות הנאשם בדבר היעדר אחריות נפשית עקב מחלת נפש ואובדן זיכרון, ומצא את הודאתו וראיות נוספות משכנעות. השאלה הייתה האם יש להטיל על הנאשם מאסר עולם חובה או עונש מופחת לפי סעיף 300א(א) לחוק העונשין בשל הפרעה נפשית חמורה או פגיעה בכושר השכלי. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנאשם לא סבל מהפרעה נפשית חמורה אלא סבל מהפרעת אישיות. בית המשפט קבע כי יכולתו להבין את מעשיו ולהימנע מביצוע הרצח אינה מוגבלת באופן משמעותי וכי אין קשר סיבתי בין הפרעה לכאורה לבין העבירה. בנוסף, השופט ציין כי גם אם הנאשם היה עומד בקריטריונים לעונש מופחת, אופיו הנתעב של העבירה, לרבות הריונה של הקורבן והתנהגותו של הנאשם לאחר מכן, לא היה מצדיק הקלה בעונש. לפיכך החליט בית המשפט להטיל את עונש מאסר העולם החובה. השופט אלרון, סגן הנשיא, יחד עם השופטים גלעד ורניאל, הסכימו עם פסק הדין.