ס"ע 36874-09-20

תקציר

התובעת, שהייתה בהריון, טענה כי פוטרה שלא כדין מעבודתה כמנהלת מעון יום בשל אפליה על רקע הריונה. לטענתה, היא נשכרה לנהל מרכז שיקום בחריש שהיה בבנייה ולא היה במעשיה או בהתנהגותה דבר שיכול היה להוות סיבה לפיטוריה, מלבד העובדה שהיא בהריון. הנתבעת טענה כי התובעת פוטרה בשל התנהלותה וחוסר ניסיונה, שכן היא לא ביצעה את המשימה שהוטלה עליה - חפיפה בפדואל, והיו לה דרישות אבסורדיות בנוגע לשכרה. היא לא הגיעה למרכז בפדואל כדי ללמוד איך לנהל מרכז שיקום, וזו הייתה המטרה העיקרית שהוטלה עליה. הנתבעת גם לא הייתה מרוצה מדרישת התובעת לשכר חודשי מלא למרות שעבדה רק כשבע שעות בסך הכל במהלך עבודתה. בית המשפט קיבל את גרסת התובעת לאירועים, וקבע כי היא זומנה לשימוע ובסופו של דבר פוטרה זמן קצר לאחר שהודיעה למעסיקה על הריונה. אמנם היו לנתבעת סיבות לגיטימיות לפיטורי התובעת, אך סמיכות הזמנים בין הודעתה לבין החלטת הפיטורים הביאה לכך שגם ההיריון היווה שיקול. לפיכך, ההחלטה לפטר אותה הייתה נגועה באפליה, המהווה עבירה על חוק שוויון הזדמנויות. לתובע נפסקו פיצויים לא ממוניים בסך 11,000 ₪. עם זאת, בית הדין דחה את טענות התובעת לפיטורים שלא כדין, הפרשי שכר, הלנת שכר ואי הנפקת תלוש שכר. התובעת פוטרה בלב פתוח ובנפש חפצה, וטענותיה בנוגע לשכר ולשכר היו מופרכות שכן שולם לה שכר הולם עבור העבודה שעשתה. עוד קבע בית הדין כי התובעת אכן קיבלה תלוש שכר. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וניתן היה לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.