ע"א 58510-05-23

תקציר

שני ערעורים כוונו נגד פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בעניינו של תובע שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2018 והגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בערעור שהגיש התובע נטען כי התאונה היא הגורם היחיד ליציאתו משוק העבודה, ולכן יש לפצות אותו על מלוא כושר השתכרותו. עם זאת, בית הדין מצא כי למרות שהתובע אכן הפסיק לעבוד עקב התאונה, הוא המשיך לעבוד במשרה חלקית לאחר התאונה והפסיק לעבוד רק בשל זיהום בעמוד השדרה הצווארי והניתוח שלאחר מכן. מאחר שלא היה קשר ברור בין התאונה לבין הזיהום, קבע בית המשפט כי יש לבסס את פיצויו של התובע על שכרו לפני ההדבקה. לפיכך, ערעורו של התובע נדחה. בערעור השני, שהוגש על ידי חברת מנורה חברה לביטוח בע"מ, המבטחת, נטען כי בית משפט קמא טעה בחישוב בקביעת הפסדי השכר העתידיים של התובעת, וכי יש לחשב את הריבית על הפסדי שכר בעבר רק מאמצע התקופה. ערעורה של המבטחת התקבל בחלקו, ונמצא כי יש להפחית את סך הפיצויים שנפסקו ב-42,515 ₪. המבטחת הוסיפה וטענה כי נכותו של התובע לא נגרמה כתוצאה מהתאונה, אך בית המשפט דחה טענה זו, תוך הסתמכות על חוות דעת מומחה וגרסת התובע לתאונה. גם טענות המבטחת כי התובע עזב את שוק העבודה לפני התאונה וכי תוחלת חייו הייתה נמוכה יותר בשל תנאים מוקדמים נדחו כבלתי מתיישבות עם הראיות. כתוצאה מכך, ערעורה של המבטחת התקבל באופן חלקי, ופסק הדין שונה כך שיפחית את הפיצוי שנפסק לתובע. שני הערעורים נדחו מכל בחינה אחרת.