רע"א 2607/16

תקציר

פסקי הדין בערעור אזרחי 2607/16 ו-2611/16 סובבים סביב ערעור של כונס נכסים על החלטת בית המשפט המחוזי. כונס הנכסים, המייצג את הזכויות בבניין של חברה מפורקת, ביקש לערער על פסק דין שדחה את בקשתם לתקן צו קודם בנוגע להעברת זכויות מסוימות במקרקעין. באופן ספציפי, כונס הנכסים ביקש לערער על החלטת בית המשפט שלא להורות על העברת זכויות ליחידות שנמכרו לצדדים שלישיים. הערעור נדרש כדי לקבוע אם ניתן לערער על החלטה זו ללא רשות מבית המשפט, אשר נתמך על ידי חלק מהצדדים וערער על ידי אחרים. לאחר שיקול דעת מעמיק קבע השופט כי יש לסווג את ההחלטה כ"החלטה אחרת", כלומר יש צורך ברשות ערעור. זאת, משום שההחלטה התייחסה לביצוע פסק דין קודם ולא שינתה אותו באופן מהותי. כתוצאה מכך, נדחה הערעור האזרחי 2611/16, והכונס הונחה לפעול לפי ההליך המתאים ולבקש רשות ערעור על ההחלטה. עוד קבעה השופטת כי כונס הנכסים יכול להעמיד "התחייבות עצמית" לכיסוי הוצאות המשיבים, נושה מובטח, אף שלא היו צד להליך, ולא ניתן צו הוצאות. פסק דין זה מבהיר את הגישה הראויה למצבים משפטיים דומים, תוך שימת דגש על אופיין המהותי של החלטות הנוגעות לביצוע פסקי דין.