ה"פ 9265-03-20

תקציר

המבקשים, שמש, ביקשו לרכוש דירה מהמנוח, ברוקס. בנו של ברוקס, המשיב, חלק על אמיתות ההסכם בין אביו לבין שמש. השופט בחן את חומר הראיות ופסק לטובת שמש, וקבע כי החתימה על ההסכם היא אכן של ברוקס. השופט גם מצא כי ההסכם היה ספציפי דיו וכי לברוקס היה שיקול דעת להתקשר בחוזה מחייב. יתר על כן, השופט דחה את טענות המשיב כי ברוקס נעדר את היכולת הנפשית להתקשר בחוזה, ולא מצא ראיות למצוקה או ניצול. למרות שברוקס הציג מצג שווא לגבי בעלותו בדירה, השופט קבע כי אין בכך כדי לפסול את החוזה, ושמש הביע נכונות להמשיך בעסקה למרות הבעלות החלקית. גם טענת המשיב כי המבקשים השתהו בהגשת התביעה נדחתה, שכן למבקשים היה הסבר סביר לשיהוי. לבסוף, השופט הורה למשיב לשאת בהוצאות המבקשים, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 60,000 ₪, בשל מורכבות הסכסוך והתנהלות הצדדים. התביעה התקבלה, והתזכיר מיום 21.12.2013 קיבל תוקף מחייב.