ע"א 10704/05

תקציר

בתיק הערעור ביקש המערער להציג שני מסמכים כראיה חדשה, בטענה שהם הושגו לאחרונה ותומכים בטענות קיימות. המשיב התנגד לכך, בטענה כי המסמכים אינם עומדים באמות המידה המשפטיות לראיות חדשות בשלב הערעור. לאחר עיון חוזר נעתר בית המשפט ודחה את הבקשה להוספת המסמכים. בערעור היו שתי סוגיות עיקריות: הראשונה בנוגע לפער בלתי מוסבר לכאורה בין שתי הצהרות הון הקשורות להכנסות לא מדווחות, והשנייה בנוגע לשנות המס אליהן יש לייחס את ההכנסה הבלתי מדווחת. בית המשפט אישר את הקביעה הקודמת לפיה הפער נובע מהכנסות לא מדווחות, ודחה טענות עובדתיות נוספות ללא הצדקה שכן הן אינן מצדיקות עיון בערעור. באשר לסוגיית שנת המס, נדחו טענות חדשות שהועלו בשלב הערעור מאחר שלא הועלו בבית משפט קמא, ובכך הפרו תקנות פרוצדורליות האוסרות על טענות עובדתיות סותרות. בית המשפט הדגיש כי ככלל, יש לייחס פערי מס הנובעים מצמיחת ההון לשנים פתוחות, אלא אם הוכח אחרת, וקבע כי המערערת לא סיפקה בסיס מניח את הדעת לייחוס הכנסות לשנים סגורות. יתר על כן, נימוקיו של המערער נמצאו בלתי עקביים ומניפולטיביים. בית המשפט אישר כי לא ניתן לטעון טענות עובדתיות חלופיות ללא תשתית ראייתית ממשית, ואין נסיבות מיוחדות במקרה זה המצדיקות סטייה מעקרונות אלה. בסופו של דבר נדחה הערעור, למעט התאמה מינורית מוסכמת לרכיב הוצאות המחיה, והמערערת חויבה בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי השופטים המעורבים.