ת"א 940/07

תקציר

המחלוקת נובעת מהסכם אופציה שנחתם בין התובע, מר יצחק עמר, לבין הגב' מריה גוטמן ז"ל ביולי 2000, אשר העניק למר עמר זכות לרכוש נכס מקרקעין מסוים תמורת 3 מיליון דולר בתוך חמש שנים. ההסכם כלל הוראות להפחתת מחיר המימוש והארכת תקופת האופציה בתנאים מסוימים. מר עמר לא מימש את האופציה לפני פקיעתה וכעת הוא תובע פיצוי כספי מעיזבונה של הגב' גוטמן, בטענה כי הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שלא אפשרו לו לרכוש את הנכס. הסוגיות המרכזיות הן האם מר עמר מימש את האופציה בהתאם לתנאי ההסכם והאם הנתבעים פעלו בחוסר תום לב בכך שסירבו להאריך את תקופת האופציה או הכשילו בדרך אחרת את מימוש זכות האופציה. בית המשפט מוצא כי הודעתו בעל פה של מר עמר וניסיונותיו לנהל משא ומתן מחודש על התנאים לא היוו מימוש תקף של האופציה, שכן יש לבצעה בדיוק על פי המנגנון המפורט בחוזה. כמו כן, הנתבעים אינם אחראים לכל עוולה או חוסר תום לב בסירובם להאריך את תקופת האופציה או לשנות את תנאיה. למר עמר היו הזדמנויות רבות לממש את האופציה, אך הוא לא עשה זאת. בית המשפט דוחה גם את תביעתו של מר עמר לפיצויים, וקובע כי טענותיו אינן משכנעות ועדויותיו חסרות אמינות. בסופו של דבר, תביעתו של התובע נדחית, והוא חויב לשלם לנתבעים 140,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט נוספות. פסק דין זה, שניתן ביוני 2010, מחזק את חשיבות ההקפדה על תנאי הסכמי האופציה ואת המגבלות על התערבות שיפוטית במקרים כאלה.