ת"א 7012/05

תקציר

נסוב המחלוקת סביב פרשנותם של שני הסכמי ממון בין התובעים, משקיעים זרים המיוצגים על ידי עו"ד הרב דניאל ביטון, לבין הנתבעת, הסתדרות העובדים הכללית החדשה (ההסתדרות), בנוגע להחזר הלוואות בסך 5.5 מיליון דולר שהעניקו התובעים להסתדרות. ההסכם הראשון, מספטמבר 2000, פירט את תנאי החזר ההלוואה, לרבות סכום קרן ההלוואה, שיעורי הריבית ואמצעי הביטחון. ההסכם השני, מינואר 2002, תיקן את ההסכם הקודם כך שיבטל את העקרונות שהותוו בו ויקבע את תוצאות הביטול. הנושא המרכזי הוא פרשנותו של סעיף ספציפי בהסכם השני, הנוגע לפיצוי שמשלמת ההסתדרות לתובעים בגין ביטול ההסכם. התובעים טענו כי הפיצוי הוא ריבית על ההלוואות, אותה יש לחשב על בסיס סך קרן ההלוואה לתקופה מסוימת, ואילו ההסתדרות טענה כי מדובר בסכום פיצוי קבוע, המחושב רק על פי הריביות הקודמות. בית המשפט בחן את לשון ההסכמים, את נסיבות כריתתם ואת כוונת הצדדים, והגיע למסקנה כי פרשנותם של התובעים נכונה. עוד נקבע כי ההסתדרות לא שילמה פיצויים לפי פרשנות זו, ולכן הפרה את ההסכמים. כתוצאה מכך, נדרשה ההסתדרות לשלם לתובעים את יתרת הפיצויים, שחושבו לפי שיטת התובעים, בתוספת ריבית בגין פירעון מוקדם של שיקים מסוימים והפרשי הצמדה, בסך של כ-4.9 מיליון שקל. סכום זה היה אמור להיות משולם על ידי ההסתדרות לתובעים, בניכוי הסכום שכבר שולם, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין. פסק הדין התייחס גם לתביעה הנגדית של ההסתדרות, שדרשה פיצוי מהתובעים על כך שלא שחררו מסמכים שיבטלו משכנתאות על נכס, מה שגרם לכאורה להסתדרות לאבד הזדמנות להלוואה ולגבות ריבית בנקאית גבוהה יותר. בית המשפט דחה את התביעה שכנגד, וקבע כי אין די ראיות התומכות בנזק הנטען והיעדר קשר סיבתי בין מעשי התובעים לבין הפסדי ההסתדרות. בנוסף, נקבע כי ההסתדרות לא עמדה בהתחייבויותיה על פי הסכם החזר ההלוואה ולכן אינה זכאית לשחרור מסמכי המשכנתא. ההסתדרות חויבה לשלם לתובעים הוצאות משפט, כולל שכר טרחה בסך 400,000 ₪, ושכר טרחה נוסף בסך 200,000 ₪ לנתבעת שכנגד 3. לתובעים ניתנה הזכות לקבל בחזרה את ההוצאות שנפסקו מהביטחון שהעמידה ההסתדרות בהחלטה קודמת. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ומזכירות בית המשפט הונחתה לוודא את קבלתו על ידי באי כוח הצדדים.