ת"ק 73312-06-25

תקציר

בסדר גמור, הנה ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס אך ורק על המידע שסופק בפסק הדין: **ניתוח משפטי: ת"ק 73312-06-25 בוהארון צרפתי נ' משטרת זכרון יעקב** **מבוא** פסק דין זה עוסק בתביעה בסך 30,000 ₪ בגין טענה לעיכוב התובעת שלא כדין על ידי משטרת זכרון יעקב. התובעת טוענת כי המשטרה התרשלה בכך שלא ניסתה לאתרה טלפונית באופן מהותי לפני עיכובה, וכי העיכוב נעשה בניגוד לחוק, מה שמקים לה זכות לפיצוי בגין נזק לא ממוני. בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, בפני כב' הרשם הבכיר מילאד תלחמי, בחן את טענות הצדדים וקבע כי המשטרה פעלה כדין. **רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים** * **התלונה:** ביום 11.6.2025 הוגשה תלונה במשטרה נגד התובעת ובתה בגין עבירת איומים, על ידי מר ויקטור ממן. המתלונן טען כי התובעת ניסתה לסחוט אותו ושלחה לו הודעה מאיימת, וכן כי בתה איימה עליו כי "תשלח עבריינים שיפוצצו אותי". המתלונן ציין כי לא היה סכסוך קודם בינו לבין התובעת. * **טענות התובעת:** התובעת טענה כי עוכבה ביום 11.6.2025 אך ורק על סמך תלונת שווא, שהוגשה כתגובה מגוננת מצד אדם שלגביו הוצא צו למניעת הטרדה מאיימת. היא טענה כי עיכובה לווה בהתנהלות מזלזלת וחסרת רגישות, בחריגה מסמכות לפי סעיף 67(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") ובניגוד לפקודת המטה הארצי 14.01.34. עוד טענה כי לא נעשה כל ניסיון סביר לאתרה טלפונית לפני העיכוב. * **טענות הנתבעת (המשטרה):** המשטרה טענה כי פעלה במסגרת סמכותה, וכי עיכבה את התובעת לצרכי חקירה. לטענתה, הניסיונות ליצור קשר טלפוני ולזמנה לחקירה כשלו, וכי העיכוב היה הכרחי למניעת פגיעה או שיבוש הליכי חקירה, בשל חשד לעבירה חמורה. המשטרה טענה כי העיכוב היה קצר, מידתי וסביר. **המסגרת הנורמטיבית: עיכוב לחקירה** הסמכות להורות על עיכוב אדם לחקירה מעוגנת בסעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים). סעיף זה קובע: * **סעיף 67(א):** היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את בטחון המדינה, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, **במקום הימצאו**. * **סעיף 67(ב):** שוטר רשאי לדרוש מאדם להילוות עמו לתחנת המשטרה או לזמנו לתחנת המשטרה למועד אחר שיקבע, אם נתקיימו שניים אלה: 1. יש יסוד סביר לחשד שהוא עבר עבירה או יש הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עבירה כאמור בסעיף קטן (א); 2. **הזיהוי היה בלתי מספיק, או לא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו.** **הבחנה בין סמכויות:** 1. **עיכוב במקום הימצאו (סע' 67(א)):** מתבצע לצורך בירור זהות, חקירה או מסירת מסמכים, כאשר התנאי העיקרי הוא קיום יסוד סביר לחשד לביצוע עבירה. 2. **דרישה להלוות לתחנה (סע' 67(ב)):** קמה כאשר בנוסף ליסוד הסביר לחשד, **הזיהוי היה בלתי מספיק, או לא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו.** **סעיף 3(ב)(ג) לפקודה:** קובע כי "ככלל, במקום שאין בכך כדי להפריע להמשך הטיפול המשטרתי, יש להעדיף זימונו של אדם לתחנת המשטרה, על פני הדרישה להילוות לאיש המשטרה." **דיון והכרעה** בית המשפט קבע כי אין מחלוקת על זיהויה של התובעת. לפיכך, נבחנה השאלה האם עיכובה לתחנת המשטרה היה כדין, או שמא היה מקום להסתפק בזימונה. * **ניסיונות ליצור קשר:** השוטרת רס"ל שקד יאיר ניסתה ליצור קשר טלפוני עם התובעת מספר פעמים מיד לאחר הגשת התלונה, על מנת לזמנה לחקירה, אך ללא מענה. בעקבות זאת, נרשם מזכר לעיכובה לתחנה. גרסתה של השוטרת, שרשמה את המזכר בשעות הצהריים בשל עומס משימות, נתקבלה. * **העיכוב בפועל:** נשלחה ניידת לבית התובעת, שם הסביר לה השוטר רס"ל סעד סעיד את סיבת העיכוב (חשד לאיומים) והזכויותיה. הוצג כי השוטר אפשר לתובעת להתארגן, לעשן סיגריה ולשוחח בטלפון כ-10 דקות לפני שנכנסה לניידת. * **שיקולים נוספים:** בית המשפט התייחס לחקירת בתה של התובעת בגין אותו אירוע, אשר בוצעה בסמוך לחקירת התובעת. קביעה זו תומכת בטענת המשטרה בדבר חשש לשיבוש הליכי חקירה, לרבות תיאום גרסאות. * **נטל ההוכחה:** בית המשפט קבע כי נטל ההוכחה להוכיח שהמשטרה לא ניסתה לאתרה טלפונית מוטל על התובעת. היא לא הציגה ראיות לכך (כגון פירוט שיחות) ולא עמדה בנטל זה. * **החלטת בית המשפט:** בית המשפט קבע כי לא נפל דופי בפעולת המשטרה. עיכוב התובעת בוצע בהתאם לדין, לאחר שהניסיונות להשיגה טלפונית כשלו, ובהתחשב בחומרת העבירה הנטענת ובמעורבותה ומעורבות בתה. בית המשפט הדגיש כי אין לבחון את הנסיבות ב"תנאי מעבדה" או בחוכמה לאחר מעשה, והפנה לפסק דין רע"א 5277/08 עזבון המנוח אמיר אליקשוולי נ' מדינת ישראל-משטרת ישראל. **חידושים משפטיים ויישום עקרונות** 1. **איזון בין סמכות העיכוב לבין זכות הפרט:** פסק הדין ממחיש את האיזון בין הסמכות המוקנית למשטרה לעכב חשודים לצורך חקירה, לבין זכותו של האזרח לחירות ולכבוד. בית המשפט נדרש לבחון אם המשטרה פעלה באופן מידתי וסביר. 2. **פרשנות סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי:** בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין סמכות העיכוב במקום הימצאו (סע' 67(א)) לבין דרישת ההתלוות לתחנה (סע' 67(ב)). במקרה זה, לא התקיימו התנאים המפורשים בסע' 67(ב) (העדר זיהוי או קושי בחקירה במקום). עם זאת, בית המשפט קבע כי **עצם אי-המענה לטלפון, בשילוב עם חשש לשיבוש חקירה, מצדיקים את ההחלטה על עיכוב לתחנה, על אף שסעיף 67(ב) אינו מתקיים באופן מפורש.** זוהי הרחבה פרשנית של יישום הסמכות. 3. **העדפת זימון על פני עיכוב:** בית המשפט התייחס לעיקרון המנחה בסעיף 3(ב)(ג) לפקודה, לפיו יש להעדיף זימון על פני עיכוב. אולם, במקרה זה, **הניסיונות הבלתי מוצלחים ליצור קשר טלפוני, יחד עם שיקולים נוספים (כגון חשש לשיבוש חקירה), הצדיקו סטייה מעיקרון זה.** 4. **הוכחת "ניסיון מהותי לאיתור":** בית המשפט קבע כי נטל ההוכחה להוכיח שהמשטרה לא ניסתה לאתרה באופן מהותי מוטל על התובעת. העובדה שהתובעת לא הציגה פירוט שיחות, למרות שידע שהדבר יכול היה לסייע לה, הובילה לדחיית טענתה. 5. **חשיבות תיעוד וראיות:** התרשמות בית המשפט מסרטוני מצלמת הגוף של השוטר, עדויות השוטרים והמזכרים שנרשמו, היוו בסיס מרכזי לקבלת גרסת המשטרה. 6. **סגירת תיק מחוסר ראיות מספיקות:** בית המשפט התייחס לכך שתיק החקירה נגד התובעת נסגר מחוסר ראיות מספיקות להעמדה לדין. הוא הבהיר שמשמעות הדבר היא כי **קיימות ראיות המעוררות חשד, אך אינן מספיקות להרשעה,** ולא שהתובעת חפה מפשע. הדבר מותיר ספק מסוים בדבר חפותה, בניגוד לסגירה מחוסר אשמה. **סיכום** בית המשפט דחה את תביעתה של התובעת. נקבע כי המשטרה פעלה כדין בעת עיכובה, כאשר ניסיונותיה לאתרה טלפונית כשלו, והעיכוב בוצע תוך התחשבות בנסיבות, בחומרת החשד ובצורך למנוע שיבוש הליכי חקירה. התובעת חויבה בהוצאות משפט.