הפ"ב 26107-04-19

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **עובדות הרקע:** ההליך עוסק בבקשה להעברת בורר מתפקידו, עו"ד יגאל בורוכובסקי. עילת הבקשה היא הידיעה כי עורך דין שייצג את המבקשת (להלן: "החברה") בהליך הבוררות, עו"ד אלי שמילביץ', עזב את משרדו (משרד שרקון) והצטרף כשותף למשרדו של הבורר, עו"ד בורוכובסקי, עוד בטרם הסתיימה הבוררות. הסכסוך המקורי נוגע למכרז שפרסמה החברה למתחם מסעדה, ובפרט לאי קבלת טופס 4 למבנה. הצדדים הגיעו להסכם גישור שסיים את רוב המחלוקות, אך שתי שאלות – גובה דמי השכירות וחשבונות החשמל והמים – הועברו להכרעת הבורר. **השאלה המשפטית המרכזית:** האם הצטרפותו של בא כוחה לשעבר של צד להליך הבוררות, למשרדו של הבורר, עוד בטרם סיום ההליך, מצדיקה את העברתו מתפקידו, וזאת בהיעדר טענות אחרות כנגד הבורר? **ניתוח משפטי:** 1. **עקרון הפסלות ותחולתו על בוררים:** * **העיקרון:** פסק הדין מדגיש כי דיני הפסלות החלים על שופטים חלים גם על בוררים. המבחן לפסלות בורר זהה למבחן החל על שופטים, והוא דורש הוכחה של חשש ממשי למשוא פנים, המתבססת על ראיות אובייקטיביות. (סעיף 7) * **השלכה:** העובדה שבא כוחה לשעבר של צד להליך מצטרף למשרדו של הבורר טרם סיום הבוררות, אכן מעוררת אי נוחות, ובית המשפט אינו מבטל זאת במחי יד. (סעיף 8) 2. **היעדר טענה למשוא פנים קונקרטי:** * **היעדר טענה ל"דברים":** פסק הדין מדגיש כי התרופה לבקשת הפסלות אינה אוטומטית. על אף שהצטרפותו של עו"ד שמילביץ' למשרדו של הבורר נחשבת לפגם, על מנת להצדיק העברה מתפקיד, נדרש חשש *ממשי* למשוא פנים, וכזה לא הוכח. לא נטענה כל פעולה מצד הבורר המבטאת חשש למשוא פנים, ואף לא הועלתה טענה לחשש להשפעה מצד עו"ד שמילביץ' על הבורר להחמיר עם המבקשת. (סעיפים 5, 16) 3. **חשיבות העיתוי והתנהגות הצדדים – עקרון השיהוי ומניעות:** * **השיהוי:** פסק הדין מקדיש חלק ניכר לניתוח השיהוי בהגשת הבקשה. החברה ידעה על הכוונה לצרף את עו"ד שמילביץ' למשרד הבורר בחודש אוקטובר 2018, אך לא הגיבה. ההצטרפות בפועל אירעה בחודש נובמבר 2018. הבקשה לבית המשפט הוגשה רק ביום 22.01.2019, ובסופו של דבר, הבקשה להעברת הבורר הוגשה באפריל 2019, למעלה מחצי שנה לאחר הודעת הבורר הראשונית. התנהלות זו נחשבת ל"התנהגות טקטית", הנובעת מחוסר רצון להגיע להכרעה, ולא מחשש אמיתי להשפעה. (סעיפים 4, 11, 16) * **מניעות:** בית המשפט מטיל על החברה טענת מניעות. הימנעותה מלהגיב להודעת הבורר, ושתיקתה עד אשר ההצטרפות הפכה לעובדה מוגמרת, פועלות כנגדה. בית המשפט מפנה להלכות המכירות בכך שצד שידע או יכול היה לדעת על קשר בין בורר לצד אחר ולא העלה את טענתו בזמן, מנוע מלהעלותה בדיעבד. (סעיף 14, ומתייחס לרע"א 4095/12). * **השוואה לשופט:** הדבר מקביל למצב בו צד יודע על חשש למשוא פנים מצד שופט, ואינו מגיש בקשת פסילה מיד. 4. **סדר הדברים וסמיכות הזמנים:** * **חידוש והבהרה:** נקודה מרכזית בפסק הדין היא הבהרת סדר האירועים. בניגוד לטענת החברה, לפיה המגעים להצטרפות התנהלו "תוך כדי הליך הבוררות" ורק "בסופו" חדל עו"ד שמילביץ' לייצג את המבקשת, בית המשפט קובע כי סדר הדברים היה הפוך: ראשית, עו"ד שמילביץ' עזב את משרד שרקון וחדל לייצג את המבקשת (סביב סוף יולי 2018), ורק לאחר מכן, ולאחר הודעת הבורר ושתיקת המבקשת, הצטרף למשרד הבורר. (סעיף 10, 11) * **משמעות:** קביעה זו מחלישה משמעותית את טענת החברה, שכן היא מצביעה על כך שהמגעים עם הבורר התחילו רק לאחר שעו"ד שמילביץ' כבר לא היה בא כוחה של המבקשת. 5. **מחסור בפירוט עובדתי:** * **חוסר ראיות:** בית המשפט מצביע על חסר משמעותי בראיות ובפירוט מצד המבקשת. לא פורטה סיבת עזיבתו של עו"ד שמילביץ' את משרד שרקון, מעבר לתיאור מעורפל של "מחלוקת חריפה". לא הובאו ראיות להוכחת סכסוך או רצון להרע למבקשת. אף לא נתמכה הבקשה בתצהיר מצד משרד שרקון, ולא הוזמן עו"ד שמילביץ' לעדות. (סעיף 9) * **היעדר מידע מהותי:** הימנעות זו מחזקת את התרשמות בית המשפט שהטענה אינה כנה, שכן המבקשת היא זו שיודעת את פרטי העניין. (סעיף 9, 10) 6. **שיקולי צדק ותועלת מול נזק:** * **המשך ההליך:** בית המשפט מתחשב בכך שהבוררות מתנהלת מזה שנים, שלב העדויות הסתיים, ונותרו להכרעה שאלות שעיקרן מקצועי (דמי שכירות, חשמל ומים). ביטול ההליך והתחלתו מחדש יגרמו להורדה לטמיון של משאבים רבים. (סעיפים 5, 12, 16) * **הסעד הנכון:** אף על פי שנפל פגם בהתנהלות (הצטרפותו של עו"ד שמילביץ' למשרד הבורר), הסעד המתאים אינו בהכרח העברת הבורר. יש לאזן בין הפגם לבין השיקולים האחרים, כגון שיהוי, נזק, והיעדר הוכחה למשוא פנים. (סעיף 15, 16, ומתייחס לרע"א 3166/11) **חידושים משפטיים:** * **הדגשת איזון שיקולים:** פסק הדין מדגיש את הצורך באיזון שיקולים מורכב בעת דיון בבקשה להעברת בורר, ולא הסתמכות מכאנית על קיום פגם. למרות שהצטרפותו של עו"ד שמילביץ' למשרדו של הבורר מהווה "פגם", שיקולים של שיהוי, היעדר הוכחת משוא פנים, והמשאבים הרבים שהושקעו בהליך, הובילו לדחיית הבקשה. * **החשיבות של סדר הדברים:** פסק הדין מבהיר את החשיבות של קביעת סדר האירועים הנכון. טענת החברה כי המגעים התנהלו "תוך כדי" ההליך הופרכה, ונקבע כי הם החלו לאחר סיום הייצוג. * **הגדרת התנהלות כ"טקטית":** בית המשפט מתייחס לשתיקת המבקשת ולהגשת הבקשה באיחור כ"התנהגות טקטית", המעידה על ניסיון להימנע מהכרעה ולא על חשש אמיתי. * **היעדר תמיכה עובדתית מספקת:** הדגש על הצורך בפירוט עובדתי מוצק (סיבת עזיבה, נסיבות, השלכות) מחזק את הדרישה לביסוס טענות בפני בתי המשפט, גם בהליכי בוררות. **לסיכום:** בית המשפט דחה את בקשת המבקשת להעביר את הבורר מתפקידו. על אף שהכרה בקיומו של פגם בהצטרפותו של עו"ד שמילביץ' למשרד הבורר, בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין – ובפרט לאור שתיקת המבקשת, השיהוי בהגשת הבקשה, היעדר הוכחת חשש ממשי למשוא פנים, והצורך למנוע בזבוז משאבים – אין הצדקה להעברת הבורר מתפקידו. פסק הדין ממחיש כי העברת בורר אינה אוטומטית עם קיומו של פגם, אלא דורשת הוכחת חשש ממשי למשוא פנים, תוך התחשבות בשיקולי צדק, עיתוי, התנהגות הצדדים, והיקף ההליך.