ע"א 2295/23

תקציר

במקרה זה, דחה בית המשפט את תביעת המערערים ממספר טעמים, תוך שימת דגש על פסיקות קודמות של בתי המשפט ועקרונות משפטיים כגון התיישנות וסופיות רישומי רישום המקרקעין. המערערים ביקשו לערער על הרישום לפי סעיפים מסוימים בפקודת הסדר הזכויות במקרקעין ובחוק המקרקעין, אך לא טענו זאת בפועל בהליכים קודמים. בית המשפט ציין כי רישום המקרקעין על שם ווקף אל-עם הושלם עד שנת 1992, ולפיכך חלה על תביעת המערערים, שהוגשה בשנת 2021, תקופת התיישנות של 25 שנה. בית המשפט אף הדגיש את חשיבותם של המרשמים הציבוריים ומתח ביקורת על המערערים שלא פעלו קודם לכן לאימות העובדות העומדות לרשותם. הם לא הצליחו לבסס את טענתם על ידי הוכחת שרשרת רציפה של זכויות משנת 1948. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי למרות שתעודת האפוטרופוס לנכסי נפקדים אינה יוצרת נפקדות, היא מכירה משפטית במעמדם של נכסי נפקדים. בית המשפט הכיר באי נוחות מהאפשרות של טעויות במהלך ההעברה לספרי חשבונות ממוחשבים, אך הדגיש כי כל טעות כזו אינה יכולה לפטור את המערערים מהמסגרות המשפטיות הקיימות. בנוסף, הוזכר למערערים כי הם יכולים לפנות לאפוטרופוס לנכסי נפקדים בתמורה לפי חוק נכסי נפקדים. למרות שדחה את הערעור, נמנע בית המשפט מהטלת הוצאות, והשופטים וילנר וכשר הסכימו עם החלטתו של השופט עמית, ואישרו את אי תחולתה של תקופת ההתיישנות על מרשמי ציבור.