ע"פ 70252/08

תקציר

עניינו של פסק הדין בשלושה אישומים בגין עבירות מין שביצע המשיב, מפקח בחברת ניקיון, כלפי המתלוננת, אחת מעובדי הניקיון בחברה. באישום הראשון נטען כי המשיב נגע באיברי מינה של המתלוננת ללא הסכמה בעת שהסיע אותה לעבודה. באישום השני נטען כי המשיב חיבק ונגע בישבנה של המתלוננת לעיני בתה לאחר שקרא לה לחדר באמתלה של ניקיון לקוי. באישום השלישי נטען כי המשיב אחז בידה של המתלוננת ונגע באיבר מינה בעת שניקה משרד. המשיב הכחיש את כל הטענות, למעט הודאה באינטראקציה פיזית קצרה במהלך האירוע השלישי. בית משפט קמא זיכה את המשיב, תוך שהוא מצטט גרסאות סותרות לאירועים שמסרו המתלונן והמשיב, אשר הותירו את בית המשפט ללא יכולת לקבוע את מהימנותו של מי מהצדדים. המדינה ערערה וטענה כי עדותה של המתלוננת אמינה ויש להאמין לה. ערכאת הערעור הסכימה לכך, וציינה כי חוסר יכולתו של בית משפט קמא להעריך מהימנות מותיר מקום להתערבות. באשר לאישום השלישי, עדותו של בנה של המתלוננת, שבית משפט קמא התעלם ממנה, תמכה בגרסתו של המתלונן. ערכאת הערעור מצאה את עדותו של הבן אמינה ואינה עולה בקנה אחד עם הכחשת המשיב כל מגע פיזי. בית המשפט שקל גם את מצבה הנפשי של המתלוננת בעת חשיפת העבירות, מה שהצביע על כך שגרסתה הייתה אמת. יתר על כן, דבריה של המתלוננת היו עקביים, והשיהוי שלה בהגשת התלונה הוסבר באופן סביר. בכך קיבלה ערכאת הערעור את ערעור המדינה, הרשיעה את המשיב בכל שלושת האישומים, והחזירה את התיק לבית משפט קמא לצורך מתן גזר הדין. פסק הדין מהווה מקרה נדיר של ערכאת ערעור המתערבת בהערכת מהימנות, תוך הדגשת חשיבות הראיות והשיקולים ההגיוניים.