עב"ל 14202-09-19

תקציר

בית המשפט קיבל את טענת המערערת כי בית הדין האזורי הסתמך באופן פסול על מכתב מהתעשייה האווירית, שכן הוא לא הוגש כראיה ומחברו לא העיד. בית המשפט מצא קשיים גם בקביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר למשקלן ומהימנותן של עדויות ולמסקנה העולה ממכתבו של עורך דין. לדברי בית המשפט, המערערת הוכיחה תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים וחומרים מזיקים בעבודה, לרבות אדי זפת, אסבסט, צבעים וקרינת שמש, על סמך העדויות שהוצגו. עם זאת, בית המשפט ציין כי אופייה הכללי של התשתית העובדתית, ללא פירוט מדויק, מחייב מינוי מומחה רפואי. המומחה הרפואי יעריך את הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין מחלתו של המערער על בסיס עובדתי מבוסס. בית המשפט קבע כי יש לקבל את הערעור והורה לבית המשפט המחוזי למנות מומחה רפואי בהתאם. כן הוזכרה הקביעה בדבר השלכות השיהוי בהגשת התביעה, תוך הכרה בקושי הפוטנציאלי לברר לגופן של התביעות בשל השיהוי. פסק הדין נחתם בקובעו כי הוצאות ההליך יילקחו בחשבון בעת פסיקת הוצאות בפסק הדין העיקרי.