ת"א 1642/96

תקציר

פסק הדין דוחה את הטענות נגד מדינת ישראל בגין מותם של שני בני אדם, ג'וואד בזלמית ואיימן עדכיק, במהלך מהומות המוניות בהר הבית בשנת 1996. עזבונותיהם של המנוחים והתלויים בהם הגישו תביעות לפיצויים, אך בית המשפט מצא כי המדינה אינה אחראית למותם. הרקע לאירוע התאפיין במתיחות סביב פתיחת מנהרת הכותל, כאשר מידע מודיעיני הצביע על תוכניות להפרות סדר. המשטרה נערכה למצב, אך מנתה אלפי מתפרעים שיידו אבנים, תקפו במוטות ברזל והיוו סכנה חמורה לשוטרים ולשלום הציבור. בית המשפט קיבל את גרסת ההגנה לאירועים, שתיארה התפרצות פתאומית של אלימות לאחר התפילה, והצדיקה את השימוש שעשתה המשטרה בכוח, כולל כדורי גומי, כתגובה הכרחית להשלטת סדר ולמניעת פגיעה גדולה יותר. בעוד התובעים טענו כי המדינה לא עמדה בחובת הזהירות המוטלת עליה, בית המשפט מצא כי כוחות הביטחון פעלו באופן סביר ומידתי בהתאם לנסיבות, במיוחד נוכח סכנת החיים הממשמשת ובאה. ראיות וידאו ועדויות עדים תמכו בגרסת ההגנה לאירועים, אם כי בית המשפט הכיר במגבלות הצילום. השופט התייחס גם להשמטות פרוצדורליות ולסוגיות ראייתיות שהעלו התובעים, ולא מצא השפעה משמעותית על תוצאות המשפט. בסיכומו של דבר, פסק הדין קובע כי פעולת המשטרה הייתה מוצדקת, ותביעות הפיצויים נדחות, ללא כל צו להוצאות כנגד התובעים.