תפ"ח 392-11-15

תקציר

הנאשם הואשם בשני סעיפים של ניסיון רצח והחזקת סכין ממניע גזעני. הסעיף הראשון של ניסיון רצח מתייחס לאירוע שבו הנאשם עקב אחרי גבר ערבי לתוך בנק אך לא דקר אותו. האישום השני מתייחס לאירוע בו דקר הנאשם ערבי אחר במרכול ורדף אחריו. השופטים הגיעו למסקנה כי יש לזכות את הנאשם מהסעיף הראשון של ניסיון רצח, שכן היסוד העובדתי של העבירה לא הוכח מעבר לספק סביר. פעולותיו של הנאשם שקדמו לאירוע היו מוכנות ולא חצו את הסף לשלב הביצוע. עם זאת, השופטים מסכימים פה אחד כי הסעיף השני של ניסיון רצח מוכח מעבר לכל ספק סביר. דבריו של הנאשם עצמו, כמו גם מבחני העזר שנקבעו בפסיקה, מצביעים על כוונתו של הנאשם להרוג את הקורבן השני. השופטים מסכימים גם כי הנאשם אשם בהחזקת סכין ממניע גזעני, שכן הוא הודה בהחזקת הסכינים למטרה בלתי חוקית ומתוך עוינות גזענית. באשר להגנת אי השפיות שהפעיל הנאשם, מעדיפים השופטים את חוות דעתו של מומחה התביעה על פני זו של המומחה מטעם הנאשם. מסקנתם היא כי הנאשם לא סבל ממחלת נפש או ליקוי שיש בו כדי לפגוע באופן משמעותי ביכולתו להבין את מעשיו או להימנע מביצועם. השופט אברהם אליקים מציין כי הנאשם הצטייר כבלתי אמין, והתנהגותו הייתה מחושבת ושקולה. לפיכך, הנאשם אינו מוגן על ידי הגנת אי השפיות.