מ"ח 3975/13

תקציר

המבקשת במקרה זה מבקשת משפט חוזר בגין עבירת תנועה בה הודתה בעבר. הבקשה אינה מפרטת על איזו מהעילות המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט היא מסתמכת, וזו עילה מספקת לדחייתה. עם זאת, השופט בוחן את הבקשה תחת ההנחה כי המבקש מסתמך על סעיף 31(א)(2), שעניינו קיומן של עובדות או ראיות שיש בהן כדי לשנות את תוצאת המשפט. הראיה העיקרית שהוגשה היא תצהיר לפיו עובד של המבקש החזיק ברכב בעת ביצוע העבירה וביקש להמיר את הדו"ח על שמו. השופט בוחן האם ראיה זו עומדת ברף הנדרש לבקשה למשפט חוזר. הם קובעים כי הודאתה של המבקשת, שבאה לאחר הסבר לתוצאותיה, צריכה לעמוד, וכי הימנעותה של המבקשת מלערער על הכרעת הדין או לחזור בה מהודאתה קודם לכן מעוררת שאלות לגבי בקשתה הנוכחית. השופט גם מטיל ספק במהימנות התצהיר, במיוחד לאור העובדה שהוא הוגש חודשים לאחר המשפט, ללא כל הצדקה סבירה לשיהוי, על ידי עובד של המבקש. זאת ועוד, השופטת מציינת כי הצהרותיו הקודמות של המבקש סותרות את תוכן התצהיר. לבסוף, מדגישה השופטת כי יש לבחון היטב את התצהיר, בהתחשב בתמריצים השונים שעשויים להיות לתאגידים להמיר דוחות תנועה על שם העובדים. לאור זאת, השופט מגיע למסקנה כי המבקש לא הציג ראיות בעלות משקל מספיק כדי להצדיק משפט חוזר, ועל כן הבקשה למשפט חוזר נדחית.